רש״ש על משנה מכשירין · פרק 5 · משנה 9

כל הניצוק טהור כו'. לפי' המפרשים אין מקומה במס' זו רק במס' טהרות. לכן נ"ל דמיתניי' הכא לענין הכשר כגון דהניצוק היה מי פירות ובכלי התחתון היה א' מז' משקין לא הוכשרו המ"פ הנשארים בכלי העליון. ועי' השגת הראב"ד בפ"א מהל' ט"א ה"ד. וכן המשנה דלאחריה יל"פ ג"כ לענין הכשר:

בהרע"ב מפני שהיא סולדת. חוזר אותו עמוד השותת שהיה קצתו כו' ומטמא כו'. קשה דהא ודאי שאינו חוזר אלא אותו שהוא עדיין באויר (דמה שנפל כבר למשקה שבתחתון לא יחזור שוב לאחוריו). וכן לשון רש"י שהביא התוי"ט חוזר ראש הניצוק כו'. וא"כ הוא גופיה מאין יתטמא דהא העמוד עצמו ג"כ אינו חיבור קצתו לקצתו. וכ"נ להדיא מלשון הרמב"ם רפ"ז מהל' ט"א. ודלא כלשון הרע"ב והר"ש בפ"ב דטבו"י שמ"ז שכתבו דהקלוח לבד נפסל. דז"א דאינו נפסל רק מקום מגעו בלבד וכ"מ לשון הרמב"ם שם בפי' ובחבורו פ"ח מהל' ט"א ה"ז. וע"ק דהא ד"ז דניצוק אינו אלא בטבו"י וכמש"כ הא"ר בספ"ח דטהרות וכמש"כ בס"ד בפ"ב דטבו"י מ"ז ע"ש. וטבו"י אינו אלא פוסל ולא מטמא אפי' משקה. וכן לשון הרע"ב במשנה דלקמן גבי מצונן לחם שכ' שהתחתון כו' ומטמאו. וביותר לשון הרמב"ם בחבורו שמביא שם התוי"ט שכתב ומטמא הכלי תמוהים כיון דאיירי בטבו"י. ולענין פי' משנתינו נלע"ד דהטעם כיון דסולדת לאחריה חשיבי חבור דהוו כאלו כולו גוש אחד וכ"נ מדברי התוס' בנזיר (נ'):