רש״ש על משנה מכשירין · פרק 6 · משנה 4

בהרע"ב מנין לרבות היין כו' ת"ל וכל משקה כו'. התו"ח כ"ע דא"ד מובנים דהאי קרא כו' איירי לענין קבלת טומאה ולא לענין הכשר. הן דברי הרע"ב המה מת"כ ע"ש הביאו גם רש"י בקוצר בחולין (טז). אמם כוונתו דזה אתיא כמ"ד אין טומאה למשקין כל עיקר כדאיתא בפסחים (טז). ת"ש וכל משקה כו' מאי יטמא הכשר. מוכח דלמ"ד דטומאת עצמן מיהא יש להן איירי קרא בטומאה (וכ"כ הק"א שם). והרע"ב פסק בפ"ד דטהרות דספק משקין ליטמא טמא. אבל נעלם ממנו דברי המהרש"א בפסחים שם ברש"י ד"ה ותלושין דלכ"ע דרשינן וכ"מ אשר ישתה לענין הכשר ע"ש. ואדרבה דברי הרמב"ם קשים במה שפי' כוונת הת"כ באמרו נאמרו מים למעלה דר"ל לענין טומאה. והרי אשר יבא עליו מים יטמא לכ"ע מיירי לענין הכשר. וכן וכל משקה כו' לדעת הת"כ שב לענין הכשר כנ"ל. רק כוונת הת"כ למילף דאף בטומאת שרץ עצמו עשה הכתוב שאר משקין כמים לענין הכשר. מגז"ש מים מים מטומאת כ"ח בדין הכשר. דמק"ו לא אתיא ליה דכ"ח חמיר דמטמא מאוירו ע"ש. ואולי דהרמב"ם סובר דלדידן דמשקין יש להן טומאת עצמן דרשינן מים יטמא גם בפ"ע ור"ל דגם מים יטמא מכ"ח וכן כל משקה כו'. כמו דדרשינן וכ"מ אשר ישתה למעלה לענין הכשר ולמטה לענין טומאה כמש"כ המהרש"א שהבאתיו לעיל. אבל מ"מ עדיין צ"ע דכיון דגם לענין הכשר מיירי קרא טפי ה"ל למילף הכשר מהכשר מלמילף הכשר מטומאה:

תוי"ט ד"ה שבעה. וי"ל דבלשון בנ"א דבש סתם הוא ש"ד. תירוצו לא מחוור כמובן וקושייתו י"ל משום דקי"ל לרבנן דדבש תמרים לא איקרי משקה ולכן ע"כ קרא דויניקהו דבש היינו דבש דבורים. וא"כ לא מצינו בקרא שיקרא דבש תמרים משקה:

ד"ה מי רגלים. דאדם כו'. התו"ח מסייעו מלישנא דלדעתו ע"ש. ואין זה סיוע דמצינו בתוספתא הביאה הר"ש ברפ"ב דפרה גבי עלה עליה זכר לישנא דלדעת הבעלים. וה"נ יל"פ לדעתו היינו דבעלים: