משנה סוכה · פרק 5

החליל חמשה וששה. זהו החליל של בית השואבה. שאינה דוחה לא את השבת. ולא את יום טוב. אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה. לא ראה שמחה מימיו:

במוצאי יום טוב הראשון של חג. ירדו לעזרת נשים. ומתקנין שם תקון גדול. ומנורות של זהב היו שם. וארבעה ספלים של זהב בראשיהן. וארבע סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפרחי כהונה. ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג. שהן מטילין לכל ספל וספל:

מבלאי מכנסי כהנים. ומהמייניהן. מהן היו מפקיעין. ובהן היו מדליקין. ולא היה חצר בירושלים. שאינה מאירה מאור בית השואבה:

חסידים ואנשי מעשה. היו מרקדים לפניהם. באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהן דברי שירות ותושבחות. והלוים בכנורות. ובנבלים ובמצלתים. ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות. היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים. כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהלים. שעליהן לוים עומדין בכלי שיר. ואומרים שירה. ועמדו שני כהנים בשער העליון. שיורד מעזרת ישראל. לעזרת נשים. ושני חצוצרות בידיהן. קרא הגבר. תקעו. והריעו. ותקעו. הגיעו למעלה עשירית. תקעו. והריעו. ותקעו. הגיעו לעזרה תקעו. והריעו. ותקעו. היו תוקעין והולכין. עד שמגיעין לשער היוצא מזרח הגיעו לשער היוצא ממזרח. הפכו פניהן למערב ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל. ופניהם קדמה. והמה משתחוים קדמה לשמש. ואנו ליה עינינו. ר' יהודה אומר היו שונין ואומרין. אנו ליה. וליה עינינו:

אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש. ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה. בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות במקדש. שלש לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר. ותשע לתמיד של בין הערבים. ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע ובערב שבת היו מוסיפין עוד שש. שלש להבטיל העם ממלאכה. ושלש להבדיל בין קודש לחול. ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה. שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון ושלש לשער התחתון. ושלש למלוי המים. ושלש על גבי מזבח. תשע לתמיד של שחר. ותשע לתמיד של בין הערבים. ותשע למוספין. שלש להבטיל את העם מן המלאכה. ושלש להבדיל בין קודש לחול:

יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים. ואילים שנים. ושעיר אחד. נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמנה משמרות. ביום ראשון. ששה מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. בשני. חמשה מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. בשלישי. ארבעה מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. בחמישי שנים מקריבין שנים שנים. והשאר אחד אחד. בששי. אחד מקריב שנים. והשאר אחד אחד. בשביעי כולן שוין. בשמיני חזרו לפייס כברגלים. אמרו מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר. אלא חוזרין חלילה:

בשלשה פרקים בשנה היו כל משמרות שוות באמורי הרגלים. ובחלוק לחם הפנים. בעצרת אומרים לו הילך מצה. הילך חמץ. משמר שזמנו קבוע. הוא מקריב תמידין. נדרים ונדבות. ושאר קרבנות צבור. ומקריב את הכל. יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין לאחריה. היו כל המשמרות שוות. בחלוק לחם הפנים:

חל להיות יום אחד להפסיק בינתיים. משמר שזמנו קבוע היה נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים ובשאר ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע. והיוצא נוטל חמש. הנכנסין חולקין בצפון. והיוצאין בדרום. בילגה לעולם חולקת בדרום. וטבעתה קבועה וחלונה סתומה: