ברע"ב ד"ה לא יאכל. כדי כו' לתיאבון משום הד"מ (וכ"כ הרשב"ם) ותימה שלא פי' הרשב"ם כהאמור בגמ' לקמן (ק"ז ב') דילמא אתי למיכל למצה אכילה גסה ופירש בעצמו ואינה אכילה ואולי דלמאי שפי' שם דלהכי נקיט מצה דלגבה הוי אכ"ג באכילה מועטת ואכ"ג כזו אינה אלא כמו שלא לתיאבון ויוצא בה וכדמחלק ר"ת בתוס' שם. והר"ן פי' כאן משום אכילה גסה כנכון:
קריאה במקור
רש״ש על משנה פסחים · פרק 10 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תוי"ט ד"ה ואפי' עני. וי"מ כו' אפי' עני שלא אכל כ"י כו' ולנל"פ עד"ז דאפי' עני דאף שיאכל סמוך למנחה מ"מ יאכל מצה לתיאבון כשתחשך כדאמר אביי (מגילה ז' ב') כי נפקא מבי מר הוה שבענא כו' כפין עניא ולא ידע:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 213b79d4e3a06aacf12b07431d0ebd76ac16dbff9653e87332667c1e4ec2f425