הון עשיר על משנה בבא קמא · פרק 10 · משנה 4

זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש. מה מתוק מדבש משל זה שהמשיל התנא לדבש בכד וליין בחבית, ולא לחנם אמרו ברעיא מהימנא פ' פינחס דף רמ"ד ע"ב ורבנן דמתניתין ואמוראין כל תלמודא דילהון על רזין דאורייתא סדרו ליה, ע"כ. דהכא נמי רמז לנו התנא במתק לשונו מקומם העליון היכן הוא, והורה לנו דהיין הוא משומר בסוד החבית העליון שכינתא עילאה, דה"ג ברעיא מהימנא פ' הנ"ל ד' רמ"ה ע"ב וארח רזא שכינתא עילאה איהי תמינאה ח' ספיראן מתתא לעילא, ובגין דא אתקריאת ח', ואתמר בה בחכמה יבנ"ה בית, והיינו חבית, ח' בית, ובגין דאיהו חיים דכתיב (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה יין מתמן איהו חי, ע"כ. והדבש המורה על הוד דרגא דדוד, דהכי מפורש ברעיא מהימנא פ' ויקרא דף ד' ע"א. איהו בכ"ד שכינתא תתאה הנקראת כד, כמבואר בתקונים דף ע"ג ע"א כד דאיהו שכינתא תתאה כלילא מכ"ד ספרי אורייתא וכו', והנה הם מורים על כ"ד צירופי אדני כמבואר במאורות נתן. ועל הא דתנן אח"כ נסדקה חבית של דבש, כבר דקדקוה בש"ס ריש פ"ג, ותירצו דקמ"לן דהיינו כד היינו חבית, ונפקא מינה למקח וממכר. זה הוא פשוטו, ועל פי דרכנו הנסתר נמי הכי הוי, כי תרין שכנתין תרין ההין אינון כידוע לי"ח, והמדקדק עוד היטב בדרך זה בענין שבירת הכלים כמבואר בספרי משנת חסידים מפתח העולמות סדר זרעים מסכת מיתת המלכים, מצא ימצא לע"ד במשנה זו תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו, ויראה כמו כן איך הוא אמת מה שהוכחתי בסוף דמאי, דעל הסתם חבית גדולה מכד:

אין לו אלא שכרו. כתב התי"ט משמא דגמרא (דף קטו:) דאיירי בשעקל בית הבד כרוך עליה. ופי' רש"י (שם ד"ה ולימא), דלגבי חמור לא שייך להקשות דלימא מהפקרא קא זכינא, משום דיכול להצילה הוא, משא"כ בדבש דאין לו כלי אחר להצילו ושייך לומר ביה מהפקרא קא זכינא, אי לאו דמוקמינן ליה בשעקל בית הבד כרוך עליה:

ואתה נותן לי את שלי. הכא לא קתני דמי שלי כמו ברישא, כי מסתמא חמור לרכוב עליו ולילך לדרכו בעי ולא מעות, ואם ככה אמר לו הדעת מכרעת שצריך להניח לו חמורו עד שימצא לו חמור אחר, והוא ילך ברגליו כל אותו הדרך, דמן הסתם כשהחזיקו בדרך איירי מדקתני אם אמר לו, משא"כ ברישא דאמר אם אמר סתם, אע"ג דהכא נמי ה"ה אם אמר לפני ב"ד ולא לו כמ"ש התי"ט, משום דלא שכיח ב"ד בדרך: