חמשה תמין וחמשה מועדין. הן לא קתני, משום דאיכא נמי מועדין אחרים השנויים בסיפא אלא דלא שכיחי בישוב כמ"ש הר"ב, ומשום הכי לא כללם בהדי הנך. ועוד משום דפלוגתא דר"א לא קאי אלא עלייהו, ובזה החסרון וטעמו מובן מעצמו:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה בבא קמא · פרק 1 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הבהמה. לאפוקי חיה שהם החיות שנזכרו במתניתין, שהם מועדין מתחילה לכל הנזיקין שנזכרו הכא דאפשר לבא על ידיהם:
אינה מועדת. מכלל דאם העידו עליה ג' פעמים כדינה הוי מועדת כמ"ש הר"ב, משום הכי לא קתני הבהמה תמה. והתי"ט כתב טעם אחר:
לא ליגח ולא ליגוף ולא לשוך וכו'. אע"ג דנגיחה ונשיכה שניהם בראש, ונגיפה היא בכל הגוף כמ"ש הר"ב, מ"מ הפסיק בנגיפה בין נגיחה לנשיכה, לסמוך נגיפה לנגיחה דשניהם נזכרו בקרא בפירוש:
הזאב והארי. אפשר דסדרם כסדר העדאתם שהאחד הוא מועד להזיק יותר מחבירו הסמוך לו, וכן חבירו לחבירו, ושמשום הכי לא היה יכול להקדים הארי לכלם אעפ"י שהוא מלך שבחיות, וסירכא זו נקט במשנה ד' פ"א דסנהדרין:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 39211ddca1887fb9d8a1e3804abfe77afb06a22ffebf7e05d402f8a3be3655a6