ראב"ד על משנה עדיות · פרק 5 · משנה 1

עיקרה במנחות פרק המנחות והנסכים והתם מפרש אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית כלומר וכיון שהוא קרוש דומה לבשר וגזרו עליו משום כזית נבלה וכוליה פרקין דלעיל והאי פירקא נמי לא שנו במסכת עדיות אלא מפני ארבעה דברים שהעיד (רבי) עקביא בן מהללאל ואחד מהם דם הירוק שהוא מוסיף [על] ב"ש וב"ה במראה דמים. אי נמי משום דם נבילות דר' יהודה תני לה לחומרא ובפרק בתרא דעדיות חלקו עליו חביריו דתנן העיד ר' יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא דם טהור. ונראה לי כי התנאים שנזכרו בזה הפרק לקולי ב"ש ולחומרי ב"ה כולם מוסיפים הם על הפרק הראשון ששנו בפ"ד כי התנא ששנה הפרק ההוא סבירא ליה [צ"ל בהנך] כהנך דהאי פירקא דבית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא מיהו אף על גב דהנך דיחידאי נינהו הנהו דמשכחנא בהו סתמא דמתניתין הלכתא נינהו:

ביצת הנבלה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת כדברי ב"ש וב"ה אוסרין. אי קשיא לך הא דתניא השוחט את התרנגולת ונמצאו בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב אלמא לאו כגופה דמו לא קשיא דהתם בשר עוף בחלב דרבנן הוא וכיון דהוו ביצים לא גזרו עליהם משום תורת בשר אבל נבילה איסורא דאורייתא הוא:

ומודים בביצת טריפה שהיא אסורה מפני שגדלה באיסור מתריץ לה במסכת חולין מפני שנגמרה באיסור אבל גדלה ליכא למימר דטריפה אינה יולדת: דם נכרית ודם טהרה של מצורעת בית שמאי מטהרין ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה כלומר מטמאה לח אבל לא יבש כתורת רוקו של זב אבל אינו מטמא יבש כתורת דם הנדה. ובמסכת נדה פרק בנות כותים איתא להא מתניתא והתם מפרש טעמייהו:

אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה וב"ה אומרים אין אוכלין אלא בטובה. עיקרה במסכת שביעית פ' ד' ואיתא לפלוגתא דר' יהודה ורבנן התם ונראה לי טעמייהו דב"ה משום דגזרי שביעית אטו שאר [שני] שבוע כדי שלא יהא אדם רגיל לכנס בשדה חבירו ובגנתו ובפרדסו שלא מדעתו אבל מן [התורה] ודאי מותר דכתיב ובשנה השביעית תשמטנה ותניא במכילתא מגיד שהוא פורץ בה פרצות. אלא שגדרו חכמים מפני תיקון העולם:

החמת ב"ש אומרים צרורה עומדת וב"ה אומרים אע"פ שאינה צרורה. שנינו במסכת כלים פרק כ"ו [מ"ד] כל החמתות צרורות טהורות חוץ משל ערביים ר"מ אומר צרור שעה טהורה ר' יוסי אומר כל החמתות צרורות טהורות פי' עד שיתפור. ותניא בתוספ' דכלים (ב"מ פי"א) החמת בית שמאי אומרים מלאה ועומדת ובה"א מלאה וצרורה ר' יוסי (ור' יהודה אומרים) [ברבי יהודה אומר] חלוף הדברים. מכל זה לא מצינו מטמא אותה בשאינה צרורה. מעתה יש לנו לפרש משנה דעדיות דב"ש סברי בעינן צרורה עומדת כר"מ דאמר צרור עולם טמאות וב"ה סברי אע"פ שאינה צרורה כלומר אע"פ שאינה צרורה עומדת אלא אפי' צרור שעה טמאה וכולהו תנאי בכלים דלא כר' יהודה דאיהו ס"ל ב"ה לקולא ומתרוייהו שמעינן דבעינן שתהא נפוחה אלא מר סבירא ליה בעינן נפוחה בצרורה ועומדת ומר ס"ל נפוחה בצרור שעה ותנא קמא דברייתא הוא ר' יהודה דעדיות: קא חשיב דם נכרית ודם טהרה של מצורעת בתרתי. ובתוספתא דעדיות (פ"ב) לא קתני אלא ה' וקא חשיב להנך תרתי בחדא: