ברטנורא על משנה בבא מציעא · פרק 2 · משנה 1

אלו מציאות. מצא פירות מפוזרים. סתמן נתייאשו הבעלים והפקר הם:

מעות מפוזרות. הואיל ואין להם סימן ניכר, כבר איאושי איאוש והפקר הן. והיינו טעמא דכולהו:

כריכות. עמרים קטנים:

ברה״ר. שהכל דשין עליהם, ואפילו היה בהן סימן, נפסד:

של נחתום. אין בהם סימן, שכולם שוים. אבל של בעל הבית יש להם סימן:

הבאות ממדינתן. לאפוקי הבאות מבית האומן, כדקתני סיפא:

ולשונות של ארגמן. צמר צבוע ארגמן, ומשוך כמין לשון:

מצא עיגול. של דבלה:

אנפוריא. כלים חדשים שלא שבעתן העין ואין לבעלים בהם טביעת עין. שפעמים שמחזירים אבדה בטביעות עינא, כגון לצורבא מרבנן דלא משני בדבוריה. ואלו הכלים שידוע שאין לבעליהן בהן טביעות עין אינו חייב להכריז. והלכה כר״ש בן אלעזר. ואימתי בזמן שמצאן אחד אחד. אבל מצאן שנים שנים חייב להכריז, דמנינא הוי סימן. והמוצא מציאה בסרטיא ופלטיא גדולה בעיר שרובה נכרים, אפילו דבר שיש בו סימן אינו חייב להכריז. ובעיר שרובה ישראל, חייב להכריז: