לחם שמים על משנה קידושין · פרק 3 · משנה 5

כסבור כתי"ט לא ידעתי מה שמוש הכ"ף. נראה לי שהיא כ"ף הקירוב. כמו כאיפה שעורים. ור"ל כמו סבור. לא שהיה חושב כך במחשבה גמורה. אלא מחשבת טעות הדמיון.

וי"ל גם בהפך שהיא כ"ף ההתאמתות. ככ"ף מכרה כיום והדומים. ושניהם כאחד טובים וקרובים יותר. ממ"ש בתי"ט בזה.

לאחר שיחלוץ לך יבמך קסבר אין קדושין תופסין ביבמה. לשוק. כתי"ט ואינה הלכה.

ואיכא למידק הא מיהת ביבמה מספקא מילתא וקיי"ל צריכה גט. אי הכא מ"ט אינה מקודשת לגמרי. נהי דתצא. גיטא מי לא בעיא. וכי לא קא יהיב גט. ומת יבם או חלץ. ובא אחר וקדשה. מי תפסי בה קידושי ודאי. הא פשיטא צריכה גט משניהם. וי"ל דהכא לכ"ע אינה מקודשת כלל. כיון דלא קדשה האידנא. אלא לאחר שיחלוץ יבם. וכיון דתלי במעשה אדם אחר. ואינו בידו. ולא אתי ממילא כמו המקדש לאחר זמן קצוב. משו"ה אינה מקודשת לד"ה. וצ"ע מאי דוחקיה דרש"י.

והוכר עוברה דבריו קיימין להחמיר. כ"ד הר"מ ז"ל. מכלל דתפסי בה קדושי שני. ואת"ל ספקא הוי. וצריכה גט משניהם. או מגרש ראשון. ונושא שני. וצ"ע.