לחם שמים על משנה קידושין · פרק 4 · משנה 5

מן המזבח ולמעלה אוקמוה תו' בעבודות הכשרות בזרים ובנשים ועבדים. והיינו בדיעבד. אבל לכתחלה לא עבדי אלא כשרים מיוחסים. והוקשה לתי"ט. שא"כ זה שמצאנוהו עובד. מאין נדע. אם הוא להתחלה. היתכן לומר שמצוים (מיוחסים) לשחוט ולהפשיט בכל פעם.

ואני אומר ומדוע לא. בלי ספק היו ישראל כשרים הרבה. דוחקים להטפל בעבודות הללו לזכות במצוה. ובודאי לא היו מניחים לעסוק בה רק מיוחסים. כך אמרתי מסברא. ועפ"ב דערכין לענין החליל משפחות בית הפגרים כו' היו משיאין לכהונה. אכן באמת משלשה מקומות במקרא עלה בידינו. שבודאי היו מקפידין בשחיטה והפשטה. שיהו נעשין ע"י כהנים או לוים. כי כתוב בחנוך הבית דחזקיהו. רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט וגו'. ויחזקום אחיהם הלוים. ובפסח חזקיהו כתוב והלוים על שחיטת הפסחים. וכן בפסח דיאשיהו. והלוים מפשיטים. וכן מפורש בכתוב לעתיד כי אם הלוים וגו' ומשרתים את הבית המה ישחטו וגו'. הרי כי לא דבר רק הוא ודאי. והיינו כמו דבימי עלי הוו מהדרי אפילו בתר כהן. ולא טעו בהכי. ואטו עד דאתא שמואל. לא הוו ידעי. דשחיטה בזר כשרה. אלא משום דלכתחלה פשיטא איכא קפידא. ואינהו סברי דמצוה לאהדורי אכהנים. אע"ג דליתינהו הכא. ואורי להו שמואל דשעת הדחק כדיעבד דמי. כה"ג. דמה"ת בזר כשרה. שהויי מצוה לא משהינן. והארכתי בזה עוד בכ"מ. עיין רפ"ב דזבחים ובהגהותי לרא"ש ריש חולין. ובתשובה כ"י. ובמטפחת.

הישנה ע"פ רע"ב. וקשה שהוא מתנגד לכלל אצל בעלי הדקדוק. ששם העצם לא יוודע. עם היות נמצאו בכתוב דוגמת זה. העי הקריות. קרית הארבע. וזולתן.

אף מי שהיה מוכתב כו'. כתי"ט ותמיהני כו'. האריך בחנם. כי פשיטא לא היו לוקחים בצבא כי אם אנשים כשרים זה ידוע מעצמו. בלי שום ראיה. ואי איכא לאקשויי בדרחב"א הא הוא דאיכא לתמוהי טובא. דהא אשכחן בקרא. שעשה דוד המלך ע"ה. את אתי הגתי שר צבא חיילותיו. ואליבא דגמרא דידן גר הוה. כדאיתא פא"מ. א"ה הא ודאי ליתא לדרחב"א. ולא ידענא לה פתר. דילמא לא הוה ס"ל דגר הוה אתי. אלא כמ"ש בעלי הפשע. עמ"ש באם לבינה ולמסורת (מלכים) בס"ד.