משנה טבול יום · פרק 3

כל ידות האוכלים. שהם חבור באב הטומאה. חבור בטבול יום. אוכל שנפרס. ומעורה מקצת. ר' מאיר אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו. הרי הוא כמוהו. ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו. הרי הוא כמוהו ר' נחמיה אומר בטהור. וחכמים אומרים בטמא. ושאר כל האוכלים. את שדרכו ליאחז בעלה אוחז אותו בעלה. ובקלח. אוחזין אותו בקלח:

ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו. ונגע טבול יום בביצה. לא פסל אלא הקלח שכנגדו. ר' יוסי אומר כל הסדר העליון. אם היה כמין כובע. אינה חבור:

חוט של ביצה. שקרם על דפנות של לפס. ונגע בו טבול יום. מן השפה ולפנים. חבור. מן השפה ולחוץ. אינו חבור. ר' יוסי אומר חוט וכל שנקלף עמו. וכן בקטניות שקרמו על שפתה של קדרה:

עסה שנדמעה. או שנתחמצה בשאור של תרומה. אינה נפסלת בטבול יום. רבי יוסי ור' שמעון פוסלין. עסה שהוכשרה במשקה. ונילושה במי פירות. ונגע בהן טבול יום. ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע. פסל את כולה. ר' עקיבא אומר משמו. לא פסל אלא מקום מגעו:

ירק של חולין שבשלו בשמן של תרומה. ונגע בו טבול יום. ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע. פסל כולה. רבי עקיבא אומר משמו. לא פסל אלא מקום מגעו:

טהור שנגס מן האוכל. ונפל על בגדיו. ועל ככר של תרומה טהור. היה אוכל זיתים פצועים ותמרים רטובות. כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו. ונפל על בגדיו. ועל ככר של תרומה. טמא. היה אוכל זיתים נגובין ותמרים יבשות. כל שאינו רוצה למוץ את גרעינתו ונפל על בגדיו. ועל ככר של תרומה טהור. אחד טהור. ואחד טבול יום. כאלו. ר' מאיר אומר אלו ואלו טמאין בטבול יום. שמשקין של טמא. מכשירין לרצונו. ושלא לרצונו. וחכמים אומרים אין טבול יום טמא: