תוספות יום טוב על משנה אבות · פרק 5 · משנה 22

בן בג בג. יש לפרש שלא האריך ימים. וכן בן הא הא דלקמן. וכמו שפירש הר"ב בבן זומא. ובן עזאי. דרפ"ד. אבל במד"ש שהרשב"ם כתב ששמע מדודו הר"י בן הרא"ש שגרים היו. ולהסתירם מן המלשינים נקראו כך. והם בני אברהם ושרה שנתוספו הה"א על שמותם. והם היו תחלה לגרים. ולפיכך נקראו כל הגרים בניהם. בג בג גימטריא ה' ה'. ושניהם אחד אלא שבג בג יותר נסתר ונעלם. וקראום זה משונה מזה כדי להכיר ולידע בין זה לזה. ע"כ.

הפוך בה והפוך בה וכו' פי' הר"ב בתורה. וכתב במד"ש בשם רבינו אפרים שלפי שדברי תורה הן צורך גדול לבני אדם. היה אומר בלשון ארמי. שהיו הכל מכירין בו כשעלו מבבל וכן שנינו לעיל דלא יליף וכו'. ע"כ. ובדרך חיים כתב שהיו גרים ולשונם לשון ארמי. עוד כתב לפי שהתורה לא נתנה למלאכים. ולא שייך לגבייהו שכר מצות אמרו בלשון ארמי לשון שאין מלאכי השרת מכירין בו.

והפוך בה. כפל לשון לחזק ולהורות על התמידות והפלגה. וענין ההפוך עצמה הוא חזרת הלמוד:

ובה תחזי. ר"ל האמת. פירוש ותראה האמת בעין השכל. כתרגום וירא וחזא. הרמב"ם. ורש"י גורס ובה תהוי. פירוש תדיר תדיר.

ומינה לא תזוע. פירש הר"ב שלא תאמר וכו' שאין מותר ללמוד חכמת יונית. עיין בריש פרק חלק. בפירוש בספרים חיצונים. ויש גורסים לא תזוז.

שאין לך מדה טובה הימנה. שלא תאמר שבלמוד חכמת יונית בהכרח אלמד מהם מדיניות והנהגה ומדות טובות. להכי קאמר שאין לך מדה טובה הימנה. כי כל המדות טובות ערוכות בכל ושמורות בה. ועוד יש לפרש דתנא דידן מהדר אכולהו מוסרי החכמים וקאמר שאין בכל המדות טובות שיעצוך שתקנה ותשתלם בהן כמדה הזאת שיעצתיך שזאת היא עולה על גביהן. מד"ש: