עיקר תוספות יום טוב על משנה כלים · פרק 1 · משנה 3

בפ"ד דזבים מ"ו. ומשום לעולם ילמד אדם לתלמידיו בלשון קצרה לא האריך התנא למתני עושה משכב תחתון לטמא אוכלין ומשקין:

משכב. והר"ב נקט בלישניה משכב ומושב וכן בכמה מקומות ששנינו משכב ונקט משכב ומושב. ולא קשיא כו' שדין המשכב והמושב אחד. אמנם תתחלף בתמונה ובשעור. לפי שיש מי שיוכשר למשכב ויש מי שיוכשר למושב לבד לא למשכב. ולשון ספרא, משכב שהוא מיוחד לשכיבה ומושב שהוא מיוחד לישיבה. הר"מ:

ותמיהני דבמשנה ב' פ"ה דנדה מפרש דזוב אינו מטמא בכל שהוא אלא לרואה. וכטו שפירשו בש"ז לבעל קרי בריש פרקין כו'. אבל לרעת הרא"ש דבועל נדה אינו מטמא במגע ובמשא לטמא בגדים אתי שפיר כפשוטו למעלה מהן זוב כו' שמטמא במגע ובמשא לטמא בגדים וכדמסיק הר"ב. ואע"ג דהשתא נמצא בועל נדה קל מנבלה דהנושא נבלה מטמא בגדים אפ"ה קתני שפיר למעלה מהן אע"פ שהראשון נמי חמור ממנו כיון רבדבר זה מיהו למעלה משלפניו וכמ"ש ג"כ הר"ב במשנה דלקמן וע"ע בסמוך. ועתוי"ט:

זובו כו'. כולהו נפקא להו בנדה דף נ"ה מקראי. ועתוי"ט:

מרכב. לא אתי למימר שיהא חמור מן העליון לכל דבר. דהא זובו של זב וחביריו מטמאין אדם במגע לטמא בגדים. ואלו מרכב לא מטמא אדם. כדקתני סיפא למעלה מן המרכב משכב. ששוה מגעו למשאו. ותנן נמי לקמן בפרק כ"ג מ"ב מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו. הר"ש:

הר"ש. וז"ל רש"י תפוס דאוכף ארצי"ן בלע"ז. זאטטעל באגען. שכשרוכב תופס באותו עץ שנקרא ארצי"ן ולהכי מטמא משום מרכב וכ"כ בפירוש החומש בפרשת מצורע שהארצי"ן מטמא משום מרכב. והאוכף עצמו מטמא משום מושב ע"כ. ומצאתי כתוב התפוס הוא מה שאחורי האיש כשהוא רוכב ומה שהוא לפניו. וצ"ל שאינו מחובר לאוכף שהוא יושב עליו שאם הוא מחובר היה כמותו. דהאיך יהיה לאחד שני מיני טומאות ע"כ. אבל הר"מ פירש מרכב הוא כל מה שיכשר לרכיבה. כמו הכסא והמרדעת, והאוכף וזולתן וכן הוא דעת התוספ'. ועתוי"ט:

כלומר באבן הגדולה:

ואני תמה דכי תנן בכולהו למעלה מהן. לא לענין קבלת טומאתן קתני אלא לענין שיטמאו אחרים ואפשר שדעתם שכיון שמקבל טומאה ממה שעל אבן מסמא. ממילא מטמאים ג"כ אותו דבר שהוא על גבי אבן מסמא. אבל כל זה הוה ליה לפרש. ועתוי"ט:

הזב. כל טומאות שבמשכב ישנו בזב. שגם הוא מטמא באבן מסמא כעין משכב דהיינו כגון שהמשכב תחת האבן והטהור מלמעלה. וכהאי גוונא אצבעו של זב תחת הנדבך והטהור מלמעלה טמא. כדתנן במסכת זבים. ובמגע נמי מטמא בגדים כדכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו. ובמשא נמי מטמא בגדים. דילפינן בק"ו ממשכב כו'. הר"ש. ועתוי"ט: