ובלקיחתן כאחד. במשנה דווקנית וכן בנוסח המשנה דירושלמי גרסינן כמו בצפורי מצורע (נגעים פי"ד מ"ה) ולקיחתן כאחד. ונראה דמצותן לא קאי אלקיחתן כאחד, אלא קחשיב ואזיל דכך נהגו, וה"ט דלא מצינו מקרא על זה לפי פשטא דש"ס והביאה התי"ט, וה"ט נמי דלא קתני אע"פי שלקח אחד היום וכו' כדקתני אע"פי שאין שווין, דהא אין שום חדוש כשלא לקחם כאחד להכשירם כיון דלא קפיד קרא על זה (לפי פשטא דש"ס והביאה התי"ט וה"ט נמי דלא קתני אע"פי שלקח אחד היום וכו' כדקתני אע"פי שאין שווין דהא אין שום חדוש כשלא לקחם כאחד להכשירם כיון דלא קפיד קרא על זה) אלא מנהג בעלמא שהיו נוהגים ליקח אותם כאחד כדי שבקל ימצאום שוים במראה ובקומה ובדמים:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה יומא · פרק 6 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לקח אחד היום ואחד למחר. נראה דתני סיפא לגלויי רישא דלקיחתן כאחד לאו דווקא הוא אלא ביום א', ורמז לנו נמי דלא חיישינן למנהג בדיעבד:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 446a0b6012ec0653314c8cc7a9bcde66c0419db273fcf0bac9f33c75c333c6fc