תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא · פרק 8 · משנה 1

[אות סד] תוי"ט ד"ה בנזק. דדנין אדם מאדם. אע"ג דלהא לא איצטריך דממילא הוי אמרינן עין תחת עין ממש. מ"מ איצטריך דלא נילף ממכה בהמה. תוס' וקשה לי דהא אין דנין ג"ש אא"כ נתקבלה מסיני א"כ אם איתא דילפינן הכאה מאדם לא לגמור בסיני כלל הגז"ש וממילא נדע דעין תחת עין ממש דהא ליכא למילף הכאה הכאה מבהמה כיון דלא נתקבל' מסיני (אלא ודאי הג"ש דנתקבלה מסיני הוא הכאה הכאה מבהמה). ולומר דאיצטריך הגז"ש למילי אחרינא הא מסוגיא לא משמע הכי מדאמרי' וכי מאחר דכתיב ולא תקחו כופר מכה מכה למ"ל ועי' בתוס' ד"ה מכה מכה למ"ל וצ"ע:

[אות סה] הר"ב ד"ה החובל. היה מוכר עצמו בעבד עברי. אבל הרא"ש כ' דשמין אותו כעבד כנעני דיכול למכור עצמו לעולם. משא"כ ע"ע דא"א להיות נמכר לעולם. ואם ישומו בכל ו' שנים פעם אחר פעם יעלה הערך יותר ממה שיעלה הערך כששמים אותו פעם א':

[אות סו] תוי"ט ד"ה כאילו הוא שומר. משערים השבת כאילו וכו'. בשבת ל"ש כן דהרי אין השבת מה שקטיעת רגליו מפסידו אלא מה שהחולי מפסידו ממלאכה שיכול לעסוק אחר שיתרפא אבל באמת בהרא"ש כ"כ אנזק דבנוקב מרגליות וקטע ידו שמין כמה עבד נוקב מרגליות נפחתו דמיו בחסרון ידו. ובקטע רגלו אף דאין רבו מקפיד על חסרון ולא נפחת דמיו. מ"מ שמין אותו כאלו לא היה נוקב מרגליות ובשאר כל אדם העומד לימכר לכל תשמיש דהרי אם ירצה לא יקוב מרגליות עיי"ש:

[אות סז] במשנה נפל מן הגג. אם נפל ברוח מצויי' חייב בכל חוץ מן בושת ואם נפל ברוח שאינו מצויה פטור בכל חוץ מן הנזק (מימרא דרבא ספ"ב דמסכתין):

[אות סח] הר"ב ד"ה והמתבייש. מפצע תחת פצע דקרא יתירא היא. עי' במסכתין (פ"ב מ"ו) בתוי"ט ד"ה סימא: