תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא · פרק 3 · משנה 1

[אות כה] תוי"ט ד"ה בעל החבית. קמ"ל דאין הולכים בממון אחר הרוב. ואף לרב דסבר הולכים בממון אחר הרוב הכא מודה כיון דהמוחזק טוען ברי שאני מהמיעו'. (כ"כ תוס' וק' לי א"כ מאי פרכי' בסוגיא דב"ב (דצ"ב) דאלמנה נשאתיך הא התם המוחזק טוען ברי דאלמנה נשאתיך דגם היתומים מקרי טוען ברי. דכל מה דאיהו מצי למטען אנן טענינן כדמוכח (רפ"ב דכתובות) וכמ"ש הרא"ש שם. ובזה י"ל דכוונת תוס' דדוקא במוחזק ברי ואידך שמא מודה רב דאין הולכים בתר רוב אבל בברי וברי הולכים אחר רוב מ"מ עדיין ק' דמנ"ל למפרך דלמא רב ס"ל דדוקא במוחזק שמא והמוציא ברי. ובפרטות למ"ש תוספות בכורות (די"ט ע"א) להדיא דטעמא דרב גבי נגחן משום דהמוציא טוען ברי. אבל בשמא ושמא אין מוציאים ברוב. א"כ מכ"ש בברי וברי דאין מוציאין כדחזינן לסומכוס דבשמא ושמא יחלוקו. ובברי וברי ס"ל לחד מ"ד דלא אמר סומכוס יחלוקו. הרי דמוחזק ברי אף היכא דגם אידך טוען ברי אלים חזקתו יותר מבשמא ושמא. וא"כ יקשה כנ"ל דמאי פרכינן מאלמנה נשאתיך. וביותר דמאי פרכי' משור שנגח וא"י אם עד שלא נגחה. והא התם דמיירי בשמא ושמא או ברי וברי דרב מודה דאין הולכים אחר הרוב להוציא. וצע"ג:

[אות כו] תוי"ט ד"ה והוחלק. וסובר הרע"ב דלר"י מתני' לא אתי לאשמעי'. מדברי התוי"ט נראה דפליגי אביי ור"י דלר"י מתני' לא מיירי בשעת נפילה ולאביי מיירי ג"כ בשעת נפילה. אבל המעיין בסוגיא ובתוס' (ד"ה פליגי) דלר"י באמת פלוגתייהו גם בשעת נפילה היינו בלא אפקר אלא דלא היה שהות לסלקה ופליגי אי נתקל פושע הוא (דבהיה לו שהות לסלק ולא הפקיר לכ"ע חייב דממונו הוא) ומה"ט פליגי ג"כ בלאחר נפילה דהיינו ביש שהות לסלק אלא דהפקיר דלר"מ דנתקל פושע הוי מפקיר נזקים לאחר נפילת פשיעה וחייב. ולר"י דנתקל ל"פ הוי מפקר נזקים לאחר נפילת אונס ופטור. וא"כ הוי רק חד פלוגתא בנתקל אם פושע הוא או לא (ולזה סתם הרע"ב דפלוגתי' אם נתקל פושע הוא). אבל לאביי פליגי בב' יסודות בשעת נפילה ולא היה שהות לסלק ולא הפקיר ופליגי בנתקל פושע. ועוד פליגי ר"מ ור"י בלאחר נפילה דהיינו בהי' לו שהות והפקיר. דר"מ ס"ל דחייב בנתקל דהוא פושע. ור"י ס"ל דאף בפשיעה ממש בשיברה בידים מ"מ כיון דהפקיר אינו חייב דבור ברה"ר פטור. ומתני' מיירי בתרווייהו מדקתני מים וחרסית. ובשעת נפילה מה דאר"י אם נתכוין היינו לשברה. ובלאחר נפילה דהיינו בהפקיר אם במתכוין היינו מתכוין לזכות בחרסי' דבלא"ה אף נתכוון לשברה פטור. והנה תמיה לי במה דדייק אביי דמדקתני תרתי מוכח דפליגי בתרתי הא עדיין י"ל דפליגי רק בנתקל פושע. ומה דקתני תרתי היינו הוחלקה במים משמע דתקלת מימיו הוא אחר שנפלו המים לארץ. ולקה בחרסיה איכא לאוקמא באדם המזיק דבדרך הלוכו נפלו החרסים על אדם מכחו כמבואר בתוס' בשמעתין ד"ה והתניא נשברה כדו. וכיון דבאמת לר"י פוטר נתקל אף באדם המזיק אינו חייב כדאיתא בס"פ האומנין (ד' פ"ב) במעביר חבית דש"ח פטור וש"ש חייב ואמרי' עלה דהא כדאיתא והא כדאיתא הרי דש"ח מדינא פטור אף במעביר ובכחו הזיק החבית. ואף דאדם מועד לעולם מוכח דנתקל הוי כמו אנוס קרוב לגניבה ובזה גם אדם מועד אינו חייב. אלא בקרוב לפשיעה כמו אבידה כמבואר בתוס' בסוגיא (דכ"ז ע"ב ד"ה ושמואל) וא"כ באמת לר"י אף בלקה בחרסית שנפל השברים בהלוכו על אדם פטור. ור"מ ס"ל דאפי' פושע הוי מדמחייב על תקלת מימיו. וא"כ צריכי תרוייהו דלקה בחרסית קתני' לאשמעי' משום דר"י דנתקל הוי קרוב לאונס (דמדהוחלק ה"א דסבר ר"י דנתקל קרוב לפשיעה. אף שהוא אונס). והוחלק במים אצטריך משום דר"מ לאשמעי' דס"ל דאפי' פושע הוי ועיין היטב וצע"ג: