תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא · פרק 10 · משנה 2

[אות עו] הרע"ב ד"ה הרי אלו שלו. ביאוש ושינוי רשות. וכ"כ רש"י. ותמוה לי הא אמרינן בסוגיא על הברייתא דקתני אם נטל מחזיר לבעלים דקסבר יאוש כדי ל"ק הרי דלא מקרי ש"ר. וראיה זו כ' תוס' לעיל דס"ז ונתנו טעם לזה כיון דנותן לו בע"כ לא מקרי ש"ר. ולומר דכוונת רש"י דבזה עצמו פליגי מתני' וברייתא דמתני' ס"ל דמקרי ש"ר וברייתא ס"ל דלא מקרי ש"ר כסברת תו' (הנ"ל בתירוצם הא') מ"מ יקשה ממה דאמרי' בסוגיא ואיכא דאמרי אם בא להחזיר כו' מ"ט יאוש כדי קני. הא כיון דברייתא ס"ל כמתני' ולא פליגי מנ"ל דס"ל יאוש כדי קני הא י"ל דהטעם דהוי ש"ר כמו דס"ל למתני'. אע"כ דפשיטא ליה להש"ס דלא מקרי ש"ר וצ"ע ובאמת תמוה לי כיון דמוכח דלא הוי ש"ר וא"כ מוכח ממתני' דיאוש כדי קנה והא לעיל (דס"ו) סבר ר"י דיאוש כדי ל"ק ואביי הקשה ממתני' דעורות של בעה"ב. ור"י פריק דהוי שינוי שם עי"ש. והא מ"מ ממתני' דהכא דיאוש כדי קנה קשה וצ"ע. והנה בההיא דהנ"ל דאמרינן עלה דהברייתא קסבר יאוש כדי לא קנה. קשה לי הא לרבה מסקינן דלסטים היינו מזויין ותרי גווני גזלן קתני. א"כ דלמא הבריי' כרבנן דבגזלן ליכא יאוש. ואף דמשנינן עוד דמתני' כרבי דגנב כגזלן. הא חזינן בסוגיא דאמרינן גופא ר' אומר כו' הב"ע בלסטים מזויין הרי דאם באנו להוכיח מידי מכח ההיא שינויא דאתיא כר' דחינן דילמא באמת כשינויא קמא דלסטים היינו מזויין וא"כ איך מוכחים מהבריי' דס"ל דיאוש כדי ל"ק ולעשות פלוגתא חדשה. דלמא מתני' כר"ש וברייתא כרבנן ומיירי הכל בגזלן דלסטים היינו מזויין. ואף לעולא דאמרינן בשלמא לעולא בידוע וד"ה. מ"מ למסקנא דלמא כמו דאמרינן לרבה דמוקי בלסטים מזויין ותרי גווני גזלן כר"ש. דלמא גם לעולא לא מיירי מתני' בידוע וכפשטא דלישנא דמתני' מפני שהבעלים מתייאשים דמשמע בסתמא. וכמ"ש רש"י במתני'. ולסטים היינו מזויין וכר"ש. והברייתא כרבנן דר"ש דבגזלן בסתמא לא הוי יאוש וצ"ע:

[אות עז] במשנה שוכו. מלשון הכתוב ויכרתו כל העם איש שוכה (שופטים ט' מ"ט):