תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא · פרק 10 · משנה 7

[אות עט] הרע"ב ד"ה איני יודע כו'. ישבע שאינו יודע. וכ"כ רש"י כתובות (דף י"ב ע"ב) והא דל"א כיון באומר ברי להד"ם חייב לישבע בטוען א"י ליהוי מחוייב שבועה ואי"ל. וכמו בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא היינו דבשבועה דרבנן ל"א מחוייב שבועה ואי"ל משלם כדאמרי' (פ"ק דבב"מ) גבי ההוא רעיא וכן בשבועות (ד' מ"א ע"א) דתקנתא לתקנתא לא עבדי'. ואף דמהתם אין ראיה דבחשוד שיש תקנתא דכשנגדו נשבע בזה הוי תקנתא לתקנתא. אבל בא"י דהוי דינא דאיל"מ ול"צ שכנגדו לישבע. א"כ לא הוי תקנתא לתקנתא דהא התשלומים בא"י הוי דינא. מ"מ י"ל דבשבועות דרבנן דקילו ל"א ביה איל"מ וההיא דאמרי' משום תקנתא לתקנתא היינו בחשוד כיון דלא מחייבינן ליה רק ע"י שבועה שכנגדו זהו היה שייך גם בשבועה דרבנן וצריכים לטעמא דתקנתא לתקנתא ל"ע אבל לחייב לשלם ל"א בשבועה דרבנן. והכי מוכח בתוס' פ"ק דמציעא (ד"ג ע"ב ד"ה בכולי בעי דלודי) ממה דהקשו שם מנסכא דר"א. ועי' בתוס' פ"ק דמציעא (דף ה' ע"ב ד"ה ותקנתא לתקנתא). וז"ל ומחו"ש ואיל"מ ל"ש הכא כדפרישית. והיינו דבאו לתרץ דהא מה שכנגדו נשבע התקנה היא בהיפוך דל"צ לשלם רק ע"י שבועה שכנגדו. אבל מדינא היה צריך לשלם בלאו שבועה שכנגדו א"כ היכא דתקנתא לתקנתא ל"ע הא התשלומים הן מדינא בלאו תקנה. ולזה כתבו דמחו"ש ואי"ל ל"ש הכא. היינו דזהו בלא"ה דשבועה דרבנן לא חמיר לחייב לשלם אם אינו נשבע. אלא דלבתר דתקנו דכשנגדו נשבע זה היה באפשר לומר גם בשבועה דרבנן ושוב אמרי' בזה תקנתא לתקנתא ל"ע. גם י"ל למ"ש הר"ן דבנ' ידענא ונ' לא ידענא אף היכא דלא אמר ביה איל"מ כמו ביורשים א"צ לישבע דלא ידענו דשבועה דאורייתא ליכא אלא בלהד"ם וכדומה אבל לא לישבע שא"י. וא"כ י"ל מה"ט בנ' ידענא ונ' ל"י מקרי משואיל"מ דבאמר על אידך נ' להד"ם צריך לישבע. ועתה במה שטען לא ידענא ליכא שבועה דלא ידענא לאו בר שבועה הוא בדאורייתא. אבל הכא במנה לי בידך והלה אומר א"י דשבועה שהיה מגיע לו בלהד"ם היא מדרבנן. זהו ג"כ עתה יכול לישבע על טענתו שנשבע שאינו יודע: .