תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא · פרק 1 · משנה 1

[אות א] הרע"ב ד"ה השור. ושלח זה הרגל. בסוגיין הא לא"ה במאי מוקמת לה אי קרן כתיב אי שן כתיב אצטריך וכו' וק' לי דאמאי פרכי' אי קרן כתיב. הא באמת חזינן (בפ"ב מ"ה) דמסכתין דר"ט מחייב קרן ברשות הניזק נזק שלם מק"ו ורבנן פליגי דאמרינן דיו וכיון דליכא ק"ו ממילא אין לחייב קרן יותר מח"נ דכתיב ביה וזהו לפי האמת דושלח היינו רגל. אבל אי לא"ה שפיר י"ל דושלח היינו קרן ובא הכתוב לומר דאם הוא בשדה אחר היינו ברשות הניזק לשלם נ"ש. וההיא דוחצו את כספו היינו ברה"ר. וצ"ע. ואפשר לומר דא"כ אייתר וחצו את כספו ולא כסף אחר כדאמרי' (לקמן דכ"ו) דלא נילף שו"ר בק"ו מקרן דלא לשלם רק ח"נ ברה"י ואם קרן ברשות הניזק חייב נ"ש ליכא ק"ו: משנה

[אות ב] שם סד"ה והמבעה. כשנתחככה בהן להנאתה. אבל הטילה גללים על הפירות אע"ג דלהנאתה היא מ"מ הוי רק צרורות דשן היזיקא דגופא היא והני צרורות נינהו. פירש"י בפ"ב (דף י"ח ע"ב):

[אות ג] תוי"ט סד"ה כהרי הבור. אצטריך משום הכי. תמוהים דבריו דהא לר"י דמחייב כלים בבור ליכא למימר דאצטריך מש"ה. גם נפלאתי על כבודו הגדול הא בסוגיין פריך לה הש"ס ולר"י דמחייב טמון באש לאתויי מאי ומשני לאתויי לחכה נירו וסכסכה אבניו עיי"ש. ועל קושיא הא' י"ל דכוונת תוי"ט דכמו דכתבו תוס' דאצטריך לחייב כלים ה"נ י"ל לר"י דאיצטריך לחייב אדם ששרף עבד הקנוי לישראל דאילו יליף מבור היה פטור כה"ג. אבל מ"מ עדיין יקשה לפי איבעיא דרבא (דמ"ג ע"ב) דאשו פטור מאדם יקשה אליבא דר"י אשו למ"ל. ואולי י"ל דהאיבעיא רק בשרף האש בן חורין אבל בשרף עבד הקנוי לישראל חייב ובבור פטור. ואולם יקשה על זה הא רבא דייק שם מדלא קתני חומר באש מבבור לענין אדם ע"כ דאשו פטור מאדם. ומהך ראיה מוכח דגם בשרף עבד הקנוי לישראל דפטור מדלא קתני כה"ג דחמור אש מבור. ועיין:

[אות ד] שם ד"ה תשלומי נזק. ואי פחתה נבלה. דהניזק היה ראוי לו למכרן מיד. אבל בניזק השור ע"י נגיחה ולא מת וכחשה אחר הנזק מחמת המכה משלם כשעת העמדה בדין דיש לו להניזק להמתין מלמכרה עד שתתרפא. תוס':