תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא · פרק 3 · משנה 9

[אות לז] תוי"ט ד"ה נוטל. קמ"ל דהוחלט השור כרע"ק. והיינו דלא כר' ישמעאל דס"ל יושם השור. ובתוס' ד"ה א"ב וכו' ועוד דרע"ק אית ליה בהשולח דיוצא בשן ועין דצריך גט שחרור וכו'. תמוה לי על דבריהם הקדושים דנראה דבאו להקשות כיון דרע"ק ס"ל דיוצא בשן ועין מוכח דלא זכי עד העמדה בדין ואמאי אמרי' הכא לרע"ק דזכה למפרע. וזה תמוה דמאי קושיא דזהו גופא הטעם דהתם כיון דעדיין צריך גט שחרור מש"ה לא מצי זכי למפרע. אבל הכא דלא מחוסר דבר זכי למפרע וצע"ג. ואחרי העיון נלע"ד שלא נתכוונו בזה להקשות עוד קושיא אלא דבאו לחזק קושייתם הראשונה דבמרובה משמע דאי לא כתיב תחת עינו דמשמע ולא תחת עינו ושינו דיוצא בעינו ושינו. ומוכח דלא זכי עד שעת העמדה בדין. דלכאורה זהו אינו קושיא כ"כ די"ל דאחר דגלי קרא התם ולא תחת עינו ושינו ילפי' דבקנס זוכה למפרע. מש"ה אמרי' הכא דהקדישו ניזק קדוש לרע"ק דילפי' מהתם. ולזה באו לאלם קושייתם ועוד דרע"ק אית ליה וכו' היינו דליכא לפרש הכא דילפי' מהתם דהא הכא קאי לרע"ק ורע"ק הא לא דריש כלל ולא תחת עינו ושינו. כיון דס' דצריך ג"ש. וע"כ דהכא מסברא אמרינן כן דזוכה למפרע וישאר הקושיא דהא חזינן למאן דדריש ולא תחת עינו ושינו דצריך קרא להכי הרי דס"ל מסברא ל"א דזכי למפרע. ואיך אמרי' הכא לרע"ק דמסברא זוכה למפרע. מנ"ל דרע"ק ס"ל הכי מסברא ופליג בזה עם התנא דהתם במרובה. ואף דלשון ועוד משמע קצת דהיא קושיא אחריתא מ"מ נ"ל דכוונתם לזה והוא נכון מאוד בעזה"י. ותירצו דבאמת לאו מסברא אמרי' הכא כן אלא דגלי קרא דמשמע לרע"ק דמכרו אניזק ומזיק קאי. ולפ"ז לענ"ד מיושב קושייתם בתחלת דבריהם דגם לר"י להני הקדישו דניזק למ"ד למפרע הוא גובה. דלר"י דדריש ומכרו על הב"ד א"כ ליכא גילוי בקרא וקיימי' על הסברא דבקנס אין זוכים למפרע כלל דהוא סובר ג"כ בפ' השולח (ד' ל"ב ב') דצריך ג"ש כרע"ק. מש"ה לא שייך למפרע גובה דלא נתחייב עד העמדה בדין:

[אות לח] הרע"ב ד"ה וכן הלכה. מנכה לו חצי שבח. ולפ"ז בנגח לשור שוה מאתים והנבילה יפה ק' ואח"כ נתייקרה הנבילה ושוה בשעת העמדה בדין ק"ך משלם לו רק מ' דהא נתחייב לו מתחלה רק חמשים ומנכה לו חצי שבח דהוא עשרה. אולם ברמב"ם וש"ע כתבו דבכה"ג במועד משלם לו צ' דגם במועד פלגי לשבח נבילה ובתם כה"ג משלם לו מ"ה. וביאר ביש"ש משום דתמיד התם משלם הפלגא ממועד ודיינינן רק דחצי השבח שנוטל המזיק מוסיפים על דמי הנבילה וכאלו הנבילה היה שוה מאה ועשר והמותר נקרא היזק כאילו הזיקו צ' ומשלם דתם מ"ה: