מלאכת שלמה על משנה בבא קמא · פרק 4 · משנה 3

שור של ישראל שנגח לשור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור שנאמר שור רעהו ולא שור של הקדש כך היא הנוסחא בירושלמי ובהרי"ף ז"ל ובגמ' מתני' דלא כר"ש בן מנסיא דאיהו ס"ל שור של הקדש שנגח שור של ישראל פטור ושל ישראל שנגח לשור של הקדש בין תם בין מועד משלם נ"ש ובגמ' מפרש טעמיה. ודריש ר"ש בן מנסיא רעהו הכי רעהו הוא דמשלם תם ח"נ אבל להקדש נ"ש ולגבי היזק הקדש דריש הכי לרעהו הוא דמחייב אבל הקדש שהזיק פטור. והתם בר"פ הניזקין גם בפ"ק דמכלתין דף ו' אמרי' דר"ע ס"ל כר"ש בן מנסיא ועדיפא מיניה דס"ל דמשלם לעולם להקדש מן העדית ואפשר לומר דלכ"ע דבר המחויב לשלם להקדש חייב לשלם מן העדית עיין במ"ש בשם הירוש' בגיטין ר"פ הניזקין:

שור של ישראל שנגח לשור של כו' ירוש' שור של עכו"ם שנגח שור של עכו"ם חברו אע"פ שקבל עליו לדין בדיני ישראל בין תם בין מועד משלם נ"ש מעשה ששלחה מלכות רומי הרשעה שני סרדיוטות ללמוד תורה מר"ג ולמדו ממנו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות ובסוף אמרו לו כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים הללו שאתם אומרים בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת לבת ישראל בת ישראל לא תניק בנה של נכרית אבל נכרית מניקה לבת ישראל ברשותה גזל של ישראל אסור ושל נכרי מותר באותה שעה גזר ר"ג על גזלות (של) נכרי שיהא אסור מפני חלול השם והדר מסיק שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור וכו' כדאיתא בבבלי בדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות אפי' כן לא מטו לסולמא דצור עד דשכחו כלום. וביד שם רפ"ח סי' ה' וז"ל שם שור של ישראל שנגח שור של נכרי בין תם בין מועד פטור לפי שאין הגויים מחייבין את האדם על בהמתו שהזיקה והרי אנו דנין להם כדיניהם ושור של נכרי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נ"ש קנס זה הוא לפי שאינם זהירין במצות ואינם מסלקין הנזק ואם לא תחייב אותן על נזקי בהמתן אין משמרין אותה ומפסידין ממון הבריות ע"כ: