לחם שמים על משנה עדיות · פרק 2 · משנה 10

משפט המצרים יש לתמוה. כי במ"ר (עה"פ וימלא ז"י אחר הכות ה' את היאור) משמע שכל מכה שמשה חודש ימים. ואינן אלא עשר מכות בכלל. א"כ נשארו שני חדשים פנויים. ואיה המשפט. וי"ל קצת. שאין הכוונה שהתמיד המשפט בהם כל ימי החודש רצופים. כי בלא"ה לא כל החודש עמדה המכה. כמ"ש במדרש. הא לא באו להודיע כי אם משך זמן משפט המכות בכללן. מכל מקום צ"ע מתי היו הימים הפנוים ממכות.

שוב ראיתי בח"א. דבר זה. שכתב אם היו המכות רצופות. צ"ל שהתחילו מתמוז.

ותמיהא דלא סליק ליה חושבנא. דהא אפילו נצרף גם חצי ניסן. לפחות צריך שיתחילו מחצי סיון. גם דס"ע צ"ע. כי בפ"ג משמע שהתחילו באייר. א"כ אינן יב"ח. ובפ"ה משמע שהתחילו בחצי ניסן. ונראה ליישב הכל בטוב טעם. כי באמת לא נזכר במשנתנו כלום ממכות דווקא. אלא משפט המצריים. והוא אמנם התחיל משעה שבא משה אל פרעה. וא"ל שלח את עמי. מאז התחיל הש"י לישב עליהם במשפט. גם מן אז הרגיש פרעה בפורענות. ומזה השליחות עבר חודש אחד (נמצא בחצי אייר בא אליו שנית) עשה מופת התנין. שהה עוד חודש ימים. חזר ובא אליו בחצי תמוז. והתחילה מכת הדם וכן כולן. נמצא כלה המשפט. ושלמו המכות כסדרן. לסוף יב"ח בשנה האחרת. כמ"ש בפירושי לס"ע.

גוג ומגוג גי' שבעים אומות.

שנאמר ומדי שבת בשבתו ז"ל רע"ב. כלומר לאחר שיהיו בגיהנם כל כך ימים. כמו שיש כו'.

לא ידעתי מניין זו. ולשון המשנה לא משמע הכי. אלא מפסח ועד העצרת ממש.

ונ"ל שזה מפני שהם ימי נקיון. ולכן גם הם ימי ספירה (דעומר) לטהרה. כמ"ש בס"ד במבוי י"ב (לעיר האלהית) וריב"ן לא פליג אלא בדאיכא הנך שבע שבועות. הכי הוא דסגי. מיהו כי ליכא כסדרן. מודה דבעו שנים עשר חודש. דלהכי אתי מדי חודש בחדשו.