תוי"ט ד"ה יקח. דלא כשני שעירים כו'. דברי תימה הן דהא גם התם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני. ואחר הגרלה ה"ט דיקח זוג משום דא"א אלא בהגרלה. ולרב שם דהלכה כוותיה שני שבזוג ראשון יקרב וא"כ שוים דינייהו דהכא ודהתם. ועוד דנמצאת טרפה דמשמע מעיקרא (עי' ר"ש) א"כ לא נקבעו מעולם ופשיטא דא"מ זא"ז. אלא דכי אצטריך דרשה דת"כ הוא משום דבקדושין (נ"ז) משמע דלר"י דהל' כוותיה האי נמצאת טרפה היינו לפירש"י שנטרפה בשחיטתה. ולפי' התוס' היינו אפי' נקבו הדקין דא"ל שאחר הבדיקה נעשו. וכיון דהלקיחה היתה בכשרות הוקבעו יחד (גם לדידן דקי"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה הוקבעו ג"כ בשחיטה). ובצפרים גלי לן קרא דבע"ח נדחין כמש"כ התוי"ט לקמן בדבור הסמוך:
קריאה במקור
רש״ש על משנה נגעים · פרק 14 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
סליק מסכת נגעים בעזרת אל דעים
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0e0ed4e4ab5c1ffe9b218a9e8e164eabc0799ef6d3172bbbbdec1033a2c3ec26