משנה יומא · פרק 6

שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין. במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד. ואף על פי שאין שוין כשרין. לקח אחד היום ואחד למחר כשרין. מת אחד מהן. אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני. ואם משהגריל מת. יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחלה. ויאמר אם של שם מת. זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת. זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. שאין חטאת צבור מתה. ר' יהודה אומר תמות. ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח. מת המשתלח. ישפך הדם:

בא לו אצל שעיר המשתלח. וסומך שתי ידיו עליו ומתוודה. וכך היה אומר. אנא השם. עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל. אנא בשם. כפר נא לעונות. ולפשעים. ולחטאים. שעוו. ושפשעו. ושחטאו. לפניך עמך בית ישראל. ככתוב בתורת משה עבדך לאמר (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. והכהנים והעם העומדים בעזרה. כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים. ונופלים על פניהם. ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

מסרו למי שהיה מוליכו. הכל כשרין להוליכו. אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו. אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא. וישראל היה:

וכבש עשו לו מפני הבבליים. שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא. מיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה. עשר סוכות מירושלם ועד צוק. תשעים ריס. שבעה ומחצה לכל מיל:

על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים ומלוין אותו מסוכה לסוכה. חוץ מאחרונה שבהן. שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו:

מה היה עושה. חולק לשון של זהורית. חציו קשר בסלע. וחציו קשר בין שתי קרניו. ודחפו לאחוריו. והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים. בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך ומאימתי מטמא בגדים. משיצא חוץ לחומת ירושלם. ר' שמעון אומר משעת דחייתו לצוק:

בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין. קרען והוציא את אימוריהן. נתנן במגיס. והקטירן על גבי המזבח. קלען במקלעות והוציאן לבית השריפה ומאימתי מטמאין בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה. ר' שמעון אומר משיצית האור ברובן:

אמרו לו לכהן גדול. הגיע שעיר למדבר ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר. דרכיות היו עושין ומניפין בסודרין. ויודעין שהגיע שעיר למדבר. אמר ר' יהודה והלא סימן גדול היה להם. מירושלים ועד בית חדודו שלשה מילין. הולכין מיל. וחוזרין מיל. ושוהין כדי מיל. ויודעין שהגיע שעיר למדבר. ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם. לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל. וכשהגיע שעיר למדבר. היה הלשון מלבין שנאמר (ישעיה א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו: