אמרו בגמרא אור ומלח ומקח ותרומה ושבת וחצר ובית שמירה כולם טובלים ענינו שכל אחד מאלו קובעת למעשרות ואסור לאכול קצת מאלו עד שיעשר והכובש זה שישרה אותם במלח ומים:
קריאה במקור
רמב"ם על משנה מעשרות · פרק 4 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
המכמן בעפר כמו הטומן כי כן המנהג לעשות בפירות שאינן מבושלות להטמין אותם בעפר כדי שיתרטבו ויתבשלו:
והמטבל. ענינו שיטבול במלח ויאכל:
ואמרו פטור רוצה לומר כי זאת הטמינה בארץ אינה כמו הכבישה ולא הטבילה במלח כמו המליחה שנאמר נקבע למעשר אלא פטור מלעשר ומותר לו לאכלו עראי:
שיצא השרף רוצה לומר שיצא הליחה הדומה לחלב:
המקפה לתבשיל. ר"ל הלוקח יין לעשות ממנו מרק לתבשיל ומקפה הוא מרק ובתנאי שיהיה אותו תבשיל צונן וכן אמרו בגמרא תפתר בתבשיל צונן אבל לבשל היין אסור כמו שאמרנו שהאש קובעת למעשר:
ואמרו ולקדרה חייב ואפי' אין שם לא תבשיל ולא אש כי הטעם מה שזכרנו:
ובור שם לאותה החפירה שהיין או שהשמן יורדין שם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 447fe451ecf3d071ac26cdf92b5fd4667795ba4be3639644b287151acfd77532