משנת ארץ ישראל על משנה תרומות · פרק 7 · משנה 4

זה הכלל – "זה הכלל" הוא ניסוח של סיכום. לדעתנו בדרך כלל בא הסיכום לאחר שעוצבה סדרת פרטים. כך גם במקרה שלנו, ואין בַכלל חידוש על מה ששמענו לעיל. מצב זה רגיל במשנה כדברי רבי שלמה עדני, שכל רז לא היה אניס ליה: "ודכוותיהו איכא טובא במשנה". בדרך כלל ניסו פרשנים למצוא בניסוח הכלל חידוש, ברם לפי דרכנו "זה הכלל" הוא העלאת הדיון לרמה המופשטת. כיום נחשבת רמה מעין זו מובנת מאליה, אבל במציאות אין זה כך, ויש בעצם ההכללה חשיבות. במקרה זה הר"ש סירליאו מסביר: "סימנא יהיב למלתיה" (סימן נותן לדבריו). אנו רואים בכך יותר מסימן, אך לא חידוש הלכתי. במקרה שלנו "זה הכלל" מסכם את כל היחידה מראשית פ"ו, וחותם בכך את דיני מי שאכל תרומה ללא היתר.

כל המשלם קרן וחומש – כגון האוכל בשוגג, התשלומין תרומה – חלה עליהם חובת טהרה, כמו שפירשנו, אם רצה הכהן למחול אינו מוחל – כמו שפירשנו לעיל (פ"ו מ"א), כל המשלם את הקרן ואינו משלם את החומש התשלומין חולין אם רצה הכהן למחול מוחל – כמו שפירשנו לעיל (פ"ז מ"א; מ"ג ועוד).

סיכום דיני אכילת תרומה בשוגג ובמזיד