משנת ארץ ישראל על משנה תרומות · פרק 6 · משנה 5

אין משלמין מן הלקט מן השכחה [ו]מן הפיאה – המדובר כנראה במי שקיבל את הלקט, כלומר העני שליקט אכל בשוגג בתרומה, ואסור לו לשלם מהלקט משום שהלקט "אינו בקודש", לקט אינו חייב במעשרות (לעיל פ"א מ"ה). ייתכן שניתן לצרף הלכה זו לתפיסה שאין תורמים מן הפטור על החייב (שם שם). הלקט פטור ממעשרות ואי אפשר שישמש תרומה או תחליף תרומה למשהו אחר, ומן ההבקר – הבקר (או הפקר בכתיב הבבלי) פטור אף הוא מתרומה (לעיל פ"א מ"ה; פאה פ"ד מ"ט, וראו פירושנו לה). המילה חסרה אמנם בכתב יד אחד מהגניזה (ג2), אך קיימת ברוב כתבי היד הטובים. יתר על כן, הקבוצה המנויה במשנה היא קבוצה החוזרת במקורות לעניינים דומים, ומן הסתם גם כאן הקבוצה מופיעה בשלמותה²⁵לעיל, פ"א מ"ה; פאה פ"א מ"ג; חלה פ"א מ"ג ועוד. .

ולא מעשר ראשון ש[לא] ניטלה תרומתו – לפי פשוטם של דברים מעשר ראשון שייך ללוי, ומדובר בלוי עצמו. תשלום שהוא של קודש, אי אפשר לשלם ממעשר שגם הוא קודש. להלן נחזור למשפט זה ולשאלות הנוסח וההלכה הקשות שבו.

ולא ממעשר שני והקדש ש[לא] ניפדו – שתי נוסחאות לפנינו. ברוב עדי הנוסח "שנפדו", והסיבה היא שהמעשר השני או ההקדש היו בקודש, ואין ראוי שישתמשו בהם כתשלום לקודש אחר. אמנם הם נפדו והם עתה כחולין, אך נותרה עדיין זיקת קודש עליהם. כן הנוסח בתורת כהנים (אמור, פרק ו ה"ה, צז ע"ב) בכל כתבי היד, וכן בפירוש המיוחס לר"ש לתורת כהנים, בפירוש הרא"ש למשנתנו ובראשונים נוספים²⁶ראו זק"ש, זרעים, למשנתנו, וראו להלן הדיון במעשר הראשון. . אבל בסדרת עדי נוסח טובים: "שלא נפדו". כך נכתב בכתב יד קופמן ותוקן בידי מעתיק מאוחר, וכך ב- נ, ש, ת3. לפי פירוש זה ברור שאי אפשר לשלם בפֵרות מעשר שני, שאין משלמים חוב בפֵרות מעשר שני או בהקדש שאינו שייך עוד לבעלים. יש לדחות הסבר זה משתי סיבות. קשה להניח שנצרכו חכמים להדגיש שאין לפדות מפֵרות הקדש, הרי אלו אינם שייכים לבעל אלא למקדש, ועוד, הרי זה דין ברור (בבחינת פשיטא), וכי כיצד אדם משלם את חובו מפֵרות הקדש ומפֵרות מעשר שני? קשה עוד יותר היא עמדת חכמים המתירים לפדות בהקדש שלא נפדה, הרי אין הוא רכוש הבעלים אלא רכוש המקדש! אין זאת אלא שנוסחה זו היא טעות ונגררה מהרישא (מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו), ונחזור לכך להלן. מהירושלמי ניתן להבין שמעשר שני שנפדה "יש עליו זיקת תרומות ומעשרות", מכאן משמע שיש סיבה אחרת לכך שאין לשלם ממעשר שני והקדש שנפדו. פרי רגיל יכול היה להיות מורם כתרומה, ולכן ראוי לשלם בו פיצוי על חילול תרומה, אבל מעשר שני והקדש אינם יכולים להיות תרומה ולכן אין לשלם בהם, וחכמים אומרים שאמנם אין הם יכולים להיות תרומה אבל לפני שהורמו כמעשר שני או כהקדש ראויים היו להיעשות תרומה, ולכן מותר להשתמש בהם.

כל אלו אינם פֵרות כשאר פֵרות שבעולם, והמקבל מוגבל בשימוש בהם, שאין הקודש פודה את הקודש דברי רבי מאיר – בספרא מובא פסוק לאישוש הלכה זו, שצריך לשלם מ"דבר הראוי לעשות קדש" (אמור פרק ו ה"ה, צז ע"ב). הנימוק מתאים יותר אם מעשר שני לא נפדה שאז הוא ממש קודש, וייתכן שזו הסיבה לשגיאת המעתיקים שהוסיפו "שלא נפדו".

וחכמים מתירין באילו – חכמים חולקים על רבי מאיר אבל אינם מנמקים את דעתם, ובעיקר לא ברור על מה הם אומרים את דבריהם. בירושלמי יש מחלוקת האם חכמים חולקים רק על שני הפרטים האחרונים (רבי שמעון בן לקיש) או על כולם (רבי יוחנן). הירושלמי מנמק שמעשר שני והקדש "יש בהן זיקת תרומה ומעשרות" (מד ע"ב), תירוץ שגם הירושלמי מתקשה בו. במיוחד קשה ההשוואה למעשר ראשון, הרי גם בו יש "זיקת מעשרות". קל יותר לקבל את דעתו של רבי יוחנן שחכמים מתנגדים לתפיסה שצריך דבר הראוי לתרומה. גם מדרש התנאים אומר במפורש "וחכמים אומרים משלמים מכולם" (ספרא, שם).

מעתה עלינו לחזור למעשר הראשון הנזכר לעיל. שתי נוסחאות לפנינו ברוב עדי הנוסח, וכנראה גם ברוב הראשונים²⁷כך הרא"ש, ואחרים. : "מעשר ראשון שניטלה תרומתו", או "מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו"²⁸כך ב- ו, נ, ש, ת3, וכן בכתב יד קופמן וכתב יד ז (כתב יד ליידן), לפני התיקון, וכן "כל הספרים" שהכיר רבי יהוסף אשכנזי. . בתורת כוהנים שברשותנו, בכל כתבי היד כתוב "שניטלה תרומתו", אבל הר"ש, בעל מלאכת שלמה וכנראה עוד פרשנים הכירו נוסח "שלא ניטלה תרומתו". הרא"ש מסביר שמעשר ראשון שניטלה תרומתו הוא אמנם חולין, אבל לפני שניטלה תרומתו היה קודש, ולכן אין לשלם ממנו. בעל מלאכת שלמה מביא הסבר אחר ולפיו מדובר בשיבולים שהרים מהן מעשר לפני התרומה (ש"הקדימו בשבלים"), והפירוש קשה²⁹בעל מלאכת שלמה מפנה עוד לקרבן אהרן לתורת כוהנים (מחברו של הפירוש הוא רבי אהרן ברבי חיים, והודפס על הסדר של המדרש). .

המחלוקת על ההסבר ועל הנוסח היא כמחלוקת לעיל (פ"א מ"ה), אלא שכאן יש עדיפות לנוסחה "שלא נפדו".

למעשה, במשנה שתי קבוצות. האחת אלו שאינם קודש, כלקט, שכחה ופאה (שאינם חייבים במעשרות), והאחרת אלו שהיו קודש ממש כמעשר שני והקדש, ואמנם הם נפדו, אך מכיוון שהיו בקודש אין הם יכולים לשמש כתשלום על חילול קודש. השאלה היא לאיזו קבוצה שייך המעשר הראשון. לפי הנוסחה "שניטלה תרומתו" הרי שהוא כמעשר שני והקדש שנפדו. אין להשתמש בו לתשלום חוב שכן פעם היה קודש, שכן הייתה בו תרומה גדולה. כפי שראינו חכמים חולקים על כך, וממילא יש לשאול למה אומר הירושלמי שחכמים חולקים רק על השניים האחרונים (מעשר שני והקדש שנפדו) ולא על מעשר ראשון. אדרבה, היה מקום לחלוק ביתר שאת על מעשר ראשון שלא היה ממש קודש. ברור, אפוא, שהירושלמי לא הבין כך את המשנה³⁰גם רבי יוחנן שאומר שחכמים חולקים על הכול אינו אומר שמעשר ראשון כמו מעשר שני, אלא שחכמים חולקים גם על לקט, שכחה ופאה. . מעבר לכך, בעל מלאכת שלמה מקשה, ובצדק, שאם כך אין לשלם גם מחולין רגילים מתוקנים. קושיות דומות הקשה רבי יהוסף אשכנזי³¹בעל מלאכת שלמה ורבי יהוסף אשכנזי מנהלים את הפולמוס כאילו עם רבי עובדיה מברטנורא, זאת כדי שלא להימצא חולקים על ראשונים אבות עולם כר"ש וכרא"ש. .

מכאן אנו באים לפירוש שהצענו בגוף הדיון. המעשר הראשון איננו "קודש" במובן ההלכתי של המונח (אבל ראו להלן); אין עליו הלכות מיוחדות או איסורים. יש להפריש ממנו תרומה, אך זאת כמו כל טבל שיש להרים ממנו תרומות ומעשרות. עם זאת, אין הוא גם חולין. זו המתנה שניתנה ללוי לפי החוק שקבע בורא עולם, והוא קרוב לקודש. החידוש של המשנה הוא שגם קודש כזה הוא בבחינת שאינו "ראוי להיות קודש" במובן הפורמלי, "שאין הקודש פודה קודש", הווה אומר שהקודש הראשון אינו "קודש" רגיל, אבל גם אינו חולין. מבחינה זו אין זה משנה אם ניטלה תרומתו של המעשר אם לאו. אם לא ניטלה תרומתו ניתן להשתמש בתשע עשיריות ממנו. אשר לעשירית שהיא תרומה ודאי שהלוי אינו יכול להשתמש בה לשום מטרה, היא אינה שלו. השאלה היא על שאר המעשר. המעשר שייך ללוי, אך עדיין כל השאר הוא קודש, על כן סביר שבמשנה המקורית נכתב רק "מעשר ראשון". בשלב שני רצו הפרשנים להבהיר במה מדובר והוסיפו שלא ניטלה תרומתו, וקל וחומר אם ניטלה תרומתו.

למסקנה: עדיף לגרוס "מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו". ההלכה ברורה, המעשר יש בו קודש ולכן אי אפשר להשתמש בו, ואפילו לא באותו חלק (90%) שאינו תרומה גדולה. זאת ועוד. כפי שראינו לעיל היו שגרסו "מעשר שני והקדש שלא ניפדו"; הסיבה היחידה להיווצרות נוסחה זו היא שברישא היה כתוב "מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו", וזו ראיה נוספת לכך שהיו עוד עדי נוסח שכך היה כתוב בהם³²ראו עוד פירושנו לקידושין פ"ב מ"י, שם נאמר שאין לקדש אישה במעשרות ותרומות. .

מבחינה הלכתית מעשר ראשון הוא "קודש" או "חול", אבל נראה ממשנתנו ומקבילותיה (לעיל פ"א מ"ה, חלה פ"א מ"ג) שקיים גם מעמד ביניים, בלתי מאובחן מבחינה הלכתית. ההלכה המאוחרת, בעלת האופי המשפטי, לא יכולה הייתה לקיים מעמד כזה, שכן מבחינה משפטית אין "חצי קודש", אבל בהלכה הקדומה האבחנה המשפטית הייתה חשובה פחות וניתן היה לקיים מעמד ביניים. אין צריך לומר שמבחינה חברתית ודאי שיש מקום לטיפוסי ביניים, בעלי מעמד בלתי פורמלי ובלתי אחיד.

פרשנות זו מצטרפת לאבחנה נוספת. המשנה בקידושין (פ"ב מ"ח ומעשר שני פ"א מ"א ומ"ב) דנות באפשרות למכור או להחליף מוצרי קודש כגון בשר קרבנות, מעשר שני ומעשר בהמה, ופוסקת שאסור לעשות כן. עת יחוננו החונן לאדם דעת נרחיב בפירוש משניות אלו ונראה שהסיבה העיקרית לאיסור אינה שאין הם רכושו של המוכר, אלא שהם "קדושים" ברמה זו או אחרת.