[בתוי"ט בסוף ד"ה אין מחייבין אותו. ז"ש התוס' משמע שאין איסור בהנאתו. נ"ב עי' ברש"א שם. והשעה"מ הגיה שצ"ל "בהנחתו" וכבר קדמו בזה מוהר"א גאליפאפו בס' ידי אליהו תיקון קכ"א. וע"ש שכתב הלשון "ותמהתי על הרב בתוי"ט שהעתיק דברי התוס' במשנה דתלתן שהעלה מיני צמחים. ולא הרגיש במלת אסור הנאתו שכ' התוס' עכ"ל. ובמח"כ נעלם מנגד עיניו סוף הדבור כאן בתוי"ט שהרגיש והרגיש בזה. ועתה ראיתי בס"ס בנין אריאל שהגיה ג"כ שצ"ל בהנחתו. ולא ידע שקדמוהו בזה. - מהגרמ"ש]:
קריאה במקור
רש״ש על משנה כלאים · פרק 2 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 92d859507e1bdb1de94cc4c81a2f4036fc21e403766d94d326883201394d1695