ר"ש משאנץ על משנה אהלות · פרק 7 · משנה 4

והשני ודאי. בבית שני ילדה וולד מת ומספקא אם מת מן הראשון: א"ר יהודה אימתי. פלוגתא היא פרק זה בורר (סנהדרין דף כה.) דאימתי דר' יהודה אם בא לפרש או לחלוק: בגפיה. בזרועותיה שאינה יכולה לילך כדאמרינן בסוף מפנין (שבת דף קכט.) מאימתי פתיחת הקבר משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה וצריך ליישב משנתינו ואמוראי אחריני דמפרשי התם אביי אמר משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה דר"י אמר משעה שהדם שותת ויורד. הראשון טהור. אפי' מת וולדה בתוך מעיה אינו מטמא עד שיצא לחוץ כדתנן פרק בהמה המקשה (חולין דף עא.) והאשה טהורה עד שיצא הולד: הקבר. הוא בית רחמה של אשה שנפתח כשהולד יוצא: עד שיעגילו ראש כפיקה. [אם עיגל ראש כפיקה] מטמא משנפתח הקבר אע"פ שלא יצא לחוץ ואם נפתח בבית ראשון יש לספק לטומאה ומתני' דבהמה המקשה (שם) כשלא עיגלו ראש כפיקה משום הכי קתני עד שיצא הולד כפיקה. בבכורות פ' הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) כפיקה של צמר ופליגי תנאי ר"מ אומר של שתי ר' יהודה אומר של ערב: