ירעה עד שיסתאב
שיתהווה בו מום. מדהוא ספק בכור. ונאכל במומו לבעלים. וה"ה אותו שנתן להכהן. ירעה עד שיסתאב. ויאכלנו כהן במומו. דהרי א"א להקריבו. דשמא אינו בכור ומכניס חולין בעזרה. ואפ"ה נקט והשני. מדבעי למתני וחייב במתנות. והרי בהמת כהן פטור ממתנות [כחולין קל"ב]:
שיתהווה בו מום. מדהוא ספק בכור. ונאכל במומו לבעלים. וה"ה אותו שנתן להכהן. ירעה עד שיסתאב. ויאכלנו כהן במומו. דהרי א"א להקריבו. דשמא אינו בכור ומכניס חולין בעזרה. ואפ"ה נקט והשני. מדבעי למתני וחייב במתנות. והרי בהמת כהן פטור ממתנות [כחולין קל"ב]: