רבי מאיר אומר החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו
דלת"ק דוקא הרועה הכהן אינו נאמן. אבל ב' כהנים מהשוק נאמנים. ולר"מ אפילו ק' כהנים מדחשודים אינן נאמנין. וקיי"ל כרשב"ג דכהן נאמן על של אחרים [שם]. דכל חשוד נאמן על של אחרים באין לו הנאה מעדותו. מיהו דוקא בחשוד שנו. שלא עבר רק פעם א'. אבל בהוחזק בעבירה זאת. מקרי מומר לאותו דבר. ואינו נאמן אף בשל אחרים [י"ד ש"ך ב' סק"כ וקי"ט סקי"ח]. וכל זה להקל. אבל להחמיר בשל אחרים. אפילו אינו מומר רק חשוד. אפ"ה אינו נאמן. דמדלא מהני עדותו רק מכח שתיקת הבעלים לדבריו דעי"ז נראה שסומך על דבריו. והרי בחשוד ודאי אינו סומך על דבריו [ש"ך קכ"ז סק"כ]. מיהו כל זה לענין להאמין החשוד בעדותו באיסורים. אבל לענין עדות ממון. כל החשוד לעבירה שחייבין עליה מלקות וכ"ש מיתה. פסול לעדות ממון מדאורייתא. ובאין בו מלקות או שעבר על איסור דרבנן. פסול מדרבנן. וי"א דבעבר עבירה מדרבנן צריך שיהיה בהחטא חימוד ממון [ח"מ ל"ד א' ב' ג'. ועי' מ"ש בפירושינו סנהדרין פ"ג סי' כ"א]:
דלת"ק דוקא הרועה הכהן אינו נאמן. אבל ב' כהנים מהשוק נאמנים. ולר"מ אפילו ק' כהנים מדחשודים אינן נאמנין. וקיי"ל כרשב"ג דכהן נאמן על של אחרים [שם]. דכל חשוד נאמן על של אחרים באין לו הנאה מעדותו. מיהו דוקא בחשוד שנו. שלא עבר רק פעם א'. אבל בהוחזק בעבירה זאת. מקרי מומר לאותו דבר. ואינו נאמן אף בשל אחרים [י"ד ש"ך ב' סק"כ וקי"ט סקי"ח]. וכל זה להקל. אבל להחמיר בשל אחרים. אפילו אינו מומר רק חשוד. אפ"ה אינו נאמן. דמדלא מהני עדותו רק מכח שתיקת הבעלים לדבריו דעי"ז נראה שסומך על דבריו. והרי בחשוד ודאי אינו סומך על דבריו [ש"ך קכ"ז סק"כ]. מיהו כל זה לענין להאמין החשוד בעדותו באיסורים. אבל לענין עדות ממון. כל החשוד לעבירה שחייבין עליה מלקות וכ"ש מיתה. פסול לעדות ממון מדאורייתא. ובאין בו מלקות או שעבר על איסור דרבנן. פסול מדרבנן. וי"א דבעבר עבירה מדרבנן צריך שיהיה בהחטא חימוד ממון [ח"מ ל"ד א' ב' ג'. ועי' מ"ש בפירושינו סנהדרין פ"ג סי' כ"א]: