בין תמים בין בעל מום
שלא יחשידוהו שמתירה משום שכרו. ואף דהשתא נמי יחשידוהו שאוסרה כדי שישובו להראותה לו ושיקבל שוב שכר. י"ל דבאמת לא יקבל שכר רק פעם א'. מיהו אינש אחרינא. אפילו בכה"ג חיישינן שישקר. כדי שלא יצטרך להטריח שנית ולראותה [שי"ב א']. ומה שנוהגין שהשוחט לוקח כרכשאות מבהמות שהכשיר. י"ל דמחשב דבר מועט וליכא חשדא [הט"ז י"ח סקי"ד]. [ונ"ל ראיה לדברי רבינו דבדבר מועט לא חיישינן לחשדא. דהרי קיי"ל [י"ד שי"ד ס"ב] דללגימא לא חיישינן. [ועי' לקמן פ"ה מ"ד]. או דוקא במומי בכור דהרבה פעמים תלוי בשקול דעת של המכשיר לדון אם המום קבוע או עובר. וכדומה להכי חיישינן לחשדא. אבל בשוחט. לא נחשידהו שיתיר דבר המפורש לאיסור [שפתי דעת י"ח ל"א]:
שלא יחשידוהו שמתירה משום שכרו. ואף דהשתא נמי יחשידוהו שאוסרה כדי שישובו להראותה לו ושיקבל שוב שכר. י"ל דבאמת לא יקבל שכר רק פעם א'. מיהו אינש אחרינא. אפילו בכה"ג חיישינן שישקר. כדי שלא יצטרך להטריח שנית ולראותה [שי"ב א']. ומה שנוהגין שהשוחט לוקח כרכשאות מבהמות שהכשיר. י"ל דמחשב דבר מועט וליכא חשדא [הט"ז י"ח סקי"ד]. [ונ"ל ראיה לדברי רבינו דבדבר מועט לא חיישינן לחשדא. דהרי קיי"ל [י"ד שי"ד ס"ב] דללגימא לא חיישינן. [ועי' לקמן פ"ה מ"ד]. או דוקא במומי בכור דהרבה פעמים תלוי בשקול דעת של המכשיר לדון אם המום קבוע או עובר. וכדומה להכי חיישינן לחשדא. אבל בשוחט. לא נחשידהו שיתיר דבר המפורש לאיסור [שפתי דעת י"ח ל"א]: