משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · פרק 4 · משנה 7

שתי המשניות האחרונות והמשניות שבפרק הבא מבררות מצבים שנדר ההנאה גורם בהם קושי ודחק גדול, ומטרתן למצוא דרכי עקיפה במקרים מעין אלו. הפרק הקודם עסק בנדרי הנאה בין שכנים, וזו גם הזירה לבירורים שבפרק זה, אם כי הנושא ההלכתי שונה.

המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל – אין לו מה לאכול משום שמצבו הכלכלי דחוק, או שמבחינה כלכלית הוא יכול לקנות מזון אבל ספק המזון הוא המודר הנאה ממנו, הולך אצל חנוני ואומר איש פלוני מודר ממני הנייה ואיני יודע מה אעשה הוא נותן לו ובא ונוטל מזה – מצב הדחק מוליד פתרונות של עקיפת הנדר. המדיר הולך לחנווני ונותן לו מזון. המטרה היא שהחנווני יעביר אותו למודר כמתנה, אך הדבר לא נאמר במפורש אלא במרומז. זו הערמה לכל דבר⁶³המינוח "הערמה" נזכר במפורש בירושלמי להלן פ"ה ה"ו, לט ע"ב. , וחכמים מתירים זאת משום שעת הדחק. במשנה הבאה תחזור המשנה ותדון בפתרון זה של הערמה, ושם תוצג עמדה מסתייגת מפתרון זה. כפי שכבר הערנו, לעיל (פ"ג מי"א) הוצע פתרון אחר של עקיפת האיסור למכירה הדדית; למכור בזול ולקנות ביוקר. הפתרונות אינם סותרים אלא משלימים, וכל אחד מהם מתאים למקרה אחר. במשנתנו המדובר בעיקר בנתינת צדקה, וממילא אין מקום לדבר על מכירה בזול.

מסתבר שניתן לתת את מתנת האוכל גם דרך כל אדם אחר, אלא שרגיל היה שאדם שילם לחברו בכך שאמר לחנווני לספק לו מזון. כך, למשל, רגיל היה לשלם לפועלים בהמחאה כזאת אצל החנווני⁶⁴משנה, בבא מציעא פ"ט מי"ב; ספרא קדושים, פרשה ב ה"י, פח ע"ד. המחאה אצל חנווני מבטאת משק שבו התשלום במזומנים נדיר, ורגילים לשלם שכר עבודה במזון. .

היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדיהו לקצור – המשנה מניחה שבכל המקרים הללו קיים קוד חברתי סמוי המחייב עזרה הדדית. המודר הנאה אמנם הסתכסך עם חברו אך לא התכוון להפר את כללי ההתנהגות המקובלים, ועדיין רואה את עצמו מחויב להם. המשנה מונה שלושה מקרים שבהם מקובלת עזרה הדדית: בניית בית, בניית גדר וקציר. בניית בית וגדר הן פעולות שעמן היחיד מתקשה להתמודד ויש צורך בעזרה הדדית. הוא הדין בקציר. בכפר הערבי המסורתי מקובל היה שבעונה הבוערת של זמן הקציר נאספים כל השכנים לקצור אצל פלוני, ובסופו של היום בעל הבית מכין להם סעודה חגיגית הבאה לבטא את תודתו על העזרה, ואת תודתו לבורא עולם על השפע שחננו. כך עוברים בני הכפר משדה לשדה, וכולם עוזרים לכולם. להערכתנו על מצב כזה נשנתה ההלכה המיוחדת בדבר אלו ה"עושין עמו בסעודתן"⁶⁵תוס', ברכות פ"ה הכ"ד; ירו', ה ע"א; פ"ו ה"א, י ע"ב, וראו פירושנו לברכות פ"ב מ"ה. . ההלכה רואה בהם טיפוס ביניים בין הפועלים, שבעל הבית מקציב את סעודתם ועליהם לקצר בברכת המזון ולשוב לעבודה, לבין אלו שאוכלים מרכושם וחייבים בברכת מזון ארוכה. ואכן, השכנים המגיעים לעזרה הם טיפוס ביניים בין בעל הבית העצמאי לבין השכיר.

הולך אצל הפועלין ואומר איש פלוני מודר ממני הנייה ואיני יודיע מה אעשה והן עושין עימו ובאים ונוטלים שכרן מזה – בציטוט המשנה במסכת כתובות (בבלי, ע ע"ב) נוסף: הפועלים "הרגילין אצלו". המשנה מציעה הערמה דומה. המדיר אינו מסייע בעצמו ובמפורש, אלא רומז לאחרים לסייע והוא נושא בנטל התשלום.

בכל המשניות הללו לא מוצע הפתרון של התרת הנדר או של "פתיחה", שהיא הנתיב להתרת נדרים. לכאורה אפילו הערמה מעין זו המוצעת במשנה עדיפה על פני התרת הנדר, ועסקנו בשאלה זו במבוא למסכת.

במשמעותו ההלכתית של היתר ההערמה נשוב לעסוק בסוף המשנה הבאה.