משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · פרק 7 · משנה 1

הפרק ממשיך בבירורים של היקף הנדר באותה מגמה כמו במשניות האחרונות של הפרק הקודם, ואגב כך אנו שומעים על "תורת" הסוגים והמיון של קדמונינו.

הנודר מן הירק מותר בדילועים – לפי סתם המשנה ההגדרה של "ירק" כוללת את הדילועים. הדילועים הם משפחה בוטנית נפרדת, ואינה קרובה לירק. במשפחה זו נכללים הדלעת לסוגיה, האבטיח וצמחים דומים, אלא שקדמונינו לא השתמשו בשיטת המיון הבוטנית של היום. "דילועים" קרובים לירק בכך שהם מהווים מזון נלווה, וצומחים ללא גזעים. לדעתם הלשון "ירק" בשפת העם כוללת צמחי דלעת. להלן נרחיב בכך.

ורבי עקיבה אוסר – לשיטתו הנודר מ"ירק" אסור בדילועים.

אמרו לו לרבי עקיבה – חכמים מדגימים את טענתם ש"ירק" כולל את הדילועים, והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק – "לקחת" בלשון חכמים משמעו לקנות. אדם שולח את חברו לשוק לקנות עבורו ירקות, והוא אומר לא מצאתי אלא דילועים – הווה אומר, בשפת היום-יום דילועים נכללים בירקות והשליח מסביר שמצא רק דילועים.

אמר להם וכן הדבר – אכן כך הוא, אלא ש: או שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קיטנית – השליח מביא דילועים במקום ירק, ואם לא ימצא דילועים יביא קטנית, אלא שהדילועין בכלל ירק [ואין הקטנית בכלל ירק – בכתב יד קופמן נשמטה שורה. כלומר דילועים אינם זהים לירק, אם כי הם תחליפים לו. לכאורה קשה מדוע הוויכוח בין חכמים לרבי עקיבא מתמקד סביב דוגמה זו של שליח, הרי הוויכוח הוא כללי, האם הדילועים בכלל ירק או לו. ייתכן שניסוח המשנה מושפע ממעשה שהיה וסביבו התגבשה ההלכה הקדומה. מכל מקום, בירושלמי הניסוח עקרוני: האם דילועים בכלל ירק (מ ע"ב), והירושלמי מוסיף שכך המחלוקת בכל המקרים הדומים, כלומר במי שקנה את ה"ירק" של חברו או שהקדיש את ה"ירק" שלו. עם זאת בדיני כלאיים, למשל, דילועים וירק הם מינים שונים, ויש להם דינים של הרחקה זה מזה, ודינים שונים של הרחקה ממינים אחרים¹ראו ההלכות במשנת כלאים פרק ג, והקדמתנו לפרק זה. .

במשנתנו מחלוקת לכל דבר, אלא ששני התלמודים הכירו מציאות הלכתית אחרת: "הכל מודין בנודר מן הדילועין שמותר בירק" (ירו', מ ע"ב), כאילו דעת רבי עקיבא בטלה מן העולם. גם הבבלי הכיר כנראה ניסוח דומה, והוא תמה על שיטת רבי עקיבא: "והא מן ירק נדר?" (נד ע"א). לפנינו דוגמה נדירה כיצד המסורת ההלכתית דוחה את המשנה. לא רק שהם פסקו כחכמים, אלא שביקשו לעקור את דעת החולק. שני התלמודים מתרצים תירוצים דומים. הירושלמי מפרש שדלעת רגילה היא בכלל ירק, ורק דלעת יוונית אינה ירק, ובכך מצמצם את דברי רבי עקיבא. בתלמוד הבבלי פירוש מצמצם אחר למשנה, שהמשנה מדברת רק באומר "ירק קדירה עלי" אבל הנודר מן ה"ירק" נודר גם מן הדלעת. לעתים קרובות משנים התלמודים את פסקי המשניות או מפרשים אותן בהתאם לתפיסות הלכתיות מאוחרות. אך לפנינו מקרה נדיר של ניסיון לעקור מחלוקת ולשרש דברי תנא שנדחו. זאת בניגוד לדרכה הכללית של המשנה ושל התלמודים לשמר מחלוקות גם אם "נפסקה הלכה" בניגוד לאחת הדעות.

התלמודים מסיקים שהדיון במשנה עקרוני ומשפטי, ומי שסבור כאן שדלועים כוללים ירק סבור גם ש"בשר" כולל את כל מיני הבשר וחלקיו²ראו ירו', מ ע"ב; בבלי, נד ע"ב. . כפשוטו הדיון מבוסס על שפת היום-יום, ואין להקיש ממשמעות המונח "בשר" למשמעות המונח "ירק".

בתוספתא נוסף: "הנודר מן הפיאה, אסור בקשואין, ובדלועין, ובמלפפונות, ומותר בפירות אילן. הנודר מן התירוש, אסור בכל מיני מתיקה, ומותר ביין. הנודר מן התבלין, אסור בחיים ומותר במבושלין. אם אמר הרי הן על פי והרי הן עלי, אסור בהן בין חיין בין מבושלין" (פ"ד ה"ג). הנודר מן הפאה אינו נודר אלא ממה שמפרישים ממנו פאה, ומפרישים פאה מקישואים ודילועים אך לא מירק ומפֵרות. "פאה" היא אפוא מילה נרדפת לירק.

אסור בפול] אסור בפול המצרי לח ומותר ביבש – המילים האחרונות בהוספה הוכפלו, וצריך להיות "אסור בפול המצרי...". הפול הוא הפול של ימינו, לוביה בערבית. בירושלמי: "אמר רבי יונה בוצרייה מן מה דאנן חמי, ההן פולא מצריי כד רטיב אינון צווחין ליה לובי, כד הוא נגיב אינון צווחין ליה פול מצריי. הדא אמרה, גר מלובי צריך להמתין שלשה דורות. הדא אמרה, היא לוב היא מצרים" (כלאים פ"ח ה"ג, לא ע"ג – ממה שאנו רואים, אותו פול מצרי כאשר הוא רטוב הם קוראים לו לובי, כאשר הוא יבש הם קוראים לו פול מצרי. זאת אומרת גר מלוב צריך להמתין שלושה דורות, וזאת אומרת לוב היא מצרים). העדות היא לכינויים המקומיים. פול מצרי לח נקרא פול לובי, וכאשר הוא יבש הוא נקרא פול מצרי. מכאן לומד האמורא שההלכות המגבילות קבלת גרים ממצרים (גר מצרי) חלות על גרים מלוב. מימרה זו עומדת בניגוד מסוים למסורת במשנתנו שלפיה פול מצרי הוא מוצר לח ויבש, כלומר נמכר כירק או כגרעינים יבשים. נמצאנו למדים כי היו חילופי שמות מקומיים בכינויים לירק זה.

פירוש המשנה הוא שהנודר מהירק אסור בפול המצרי, כיוון שהוא נתפס כירק, ומותר בפול יבש, שהוא כקיטנית. פול לח תרמילו ירוק והוא נאכל כירק, ופול יבש רק הזרעים שבתרמילו נאכלים ורק לאחר בישול, כקטנית.