משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · פרק 9 · משנה 7

כיצד – זו דוגמה נוספת לכלל של רבי עקיבא. כפי שראינו, הכלל נוסח לא בהקשר של המשנה הקודמת אלא באופן עצמאי. לניסוח צורפו הדוגמאות להלן, ואלו גובשו (בשלב שני) במסגרת משנה קדומה כלשהי. בשלב שלישי הביא עורך המשנה את ההלכה שבמשנה הקודמת, וצירף את כל המשנה הקדומה בדבר הכלל של רבי עקיבא. כך נוצר מצב שבו לכלל של רבי עקיבא דוגמה אחת במשנה הקודמת ועוד שתי דוגמאות אחרות במשניות הבאות. כל זאת בנוסף לדוגמה שבתוספתא שהבאנו לעיל.

אמר קונם שני – "שאני" או "שאיני", כמו במשנה הראשונה במסכת.

נהנה לכולכם הותר אחד מהן הותרו כולם – אם אחד הותר מסיבות כלשהן (בזכות "פתיחה" זו או אחרת) כל הנדר בטל.

שני נהנה לזה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם – הנוסחה "לזה ולזה" היא כמו "לכולכם", ובאה לאחד את כל הנדרים לנדר אחד. אבל קיים הבדל בין שני הניסוחים: הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורין – הנדר השני תלוי בראשון, שכן נאמר "לזה ולזה", אבל הנדר הראשון הוא עצמאי. לכן אם הנדר הראשון בוטל – בוטלו כולם, ואם האחרון בוטל – הרי שהנדר הראשון עדיין עומד והוא אינו מותנה בנדר האחרון. [הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור] – נוסף בשוליים, שני נהנה לזה לזה קורבן ולזה קורבן צריכין פתח לכל אחד ואחד – כפי שראינו הנוסחה "לזה ולזה" היא נוסחת ביניים, הנדר האחרון תלוי בראשון אבל הראשון אינו תלוי באחרון. אבל אם פירט יותר ואמר "לזה קרבן ולזה קרבן", אלו ממש נדרים נפרדים, ולכן צריכים התרה כל אחד לחוד. הנוסחה "קרבן" היא נוסחה מנוסחאות הנדר, כפי שראינו במשנה הראשונה במסכת. המשנה מופיעה כלשונה בנזיר (פ"ד מ"א), אלא שבנזיר זה סוף הדיון ואילו אצלנו הדיון מורכב יותר (ראו לעיל ולהלן פי"א מ"ו).