משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · פרק 6 · משנה 7

הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין – "יין" הוא מותג, מאכל ידוע העומד בפני עצמו. מאכל מבושל שיש בו מרכיב של יין אינו מכונה "יין". הכלל של נותן טעם אינו חל כאן. כך, למשל, תבשיל שיש בו יין תרומה והוא נותן טעם נחשב לתרומה, אבל בנדרים אנו מהלכים אחר לשון הרחוב, והתבשיל הזה אינו מכונה "יין".

אמר קונם יין זה שני טועם ונפל לתבשיל אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור – הדגש יין זהמשנה את משמעות הנדר. אין זה נדר מהתבשיל, אלא ממרכיב היין. אותה כמות יין נאסרה, ואם נפלה לתבשיל הרי שדיניה חלים על כל התבשיל, כמו כל תערובת רגילה.

הנודר מן הענבים מותר ביין – יין נעשה מענבים, עם זאת בתפיסתם של חכמים אלו מותגים שונים, מן הזיתים מותר בשמן – הוא הדין לשמן וזיתים.

אמר קונם זיתים וענבים אלו שני טועם – "שאני" או "שאינני", כמו שהערנו במשנה א, אסור בהן וביוצא מהן – גם כלל זה נדון לעיל (משנה ו). המינוח "זה" מצמצם את חלות הנדר למזון ספציפי, אך מרחיב אותו על כל נגזרותיו של אותו מזון. בתוספתא יש ניסוח עקרוני⁵²סדר הדיונים בתוספתא שונה מזה שבמשנה, למרות הקשר הספרותי הניכר לעין. : "רבי שמעון בן לעזר אומר את שדרכו לוכל, ודרך היוצא ממנו לוכל, ונדר הימנו, אסור ביוצא הימנו. מן היוצא הימנו, אסור בו. את שדרכו לוכל ואין דרך היוצא ממנו לוכל, ונדר הימנו, מותר ביוצא הימנו. מן היוצא הימנו, מותר בו. את שאין דרכו לוכל, אבל דרך היוצא ממנו לאכל, ונדר ממנו, לא נתכוין זה אלא ליוצא ממנו" (פ"ג ה"ג). הכלל הראשון פשוט, והוא קו מנחה בכל הפרק. הנדר הוא מהמותג, וכל מה שמכונה באותו מותג נכלל בו, זאת ללא קשר לשאלת ההרכב החומרי של המצרכים השונים. גם ביצה נכללת בבשר, שכן בשפת העם מקובל שהביצה שהתבשלה עם הבשר היא כבשר. לכלל זה נשוב להלן. הכלל השני מנוסח בצורה כבדה אך תוכנו ברור, ונראה שהוא חולק על משנתנו. זיתים אוכלים, ואת היוצא מהם (שמן) אוכלים, על כן אם נדר מזיתים הנדר כולל גם שמן ואם נדר מענבים הנדר כולל גם יין, וכן להפך, אם נדר משמן הנדר כולל גם זיתים. כל זאת בניגוד למשנתנו ולמשנה ה. חציו השני של הכלל הוא שאם אין אוכלים את "היוצא ממנו" אין הנדר כולל את מה שאינו מזון. על כן הנודר מבשר, למשל, מותר בעור. נושא זה אינו מופיע במשנה.

מימרה זו מופיעה בירושלמי: "תני, רבי שמעון בן אלעזר אומר: קונם כל דבר שדרכו לאוכלו דרך היוצא ליאכל, נדר בו מותר ביוצא ממנו, נדר ביוצא ממנו מותר בו. מה אית לך? כגון זתים וענבים. וכל דבר שדרכן ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל, נדר בו מותר ביוצא ממנו. מה אית לך? כגון אילין תותייא. וכל דבר שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל, נדר בו לא נתכוון אלא ביוצא ממנו. מה אית לך? אמר רבי יוסי בירבי בון זירעוני גינה שאינן נאכלין" (לט ע"ד). הברייתא היא אותה ברייתא, אך מסקנתה הפוכה. אם נדר משמן מותר בזיתים, ולהפך, כמו במשנה. הברייתא בתלמוד מוסיפה עוד דוגמאות: תותים דרכם להיאכל ומיץ תותים אין דרכו להיאכל; נדר מתותים מותר במיץ תותים, וכו'. לנוסח הברייתא בתוספתא עדיפות ברורה, שכן לפי נוסח הברייתא בירושלמי אין הבדל הלכתי בין תותים וזרעוני גינה לבין זיתים וענבים. ואכן, ראשונים ציטטו את הברייתא בירושלמי כנוסח התוספתא, וכן מצוטטת הברייתא בבבלי (נג ע"א)⁵³ראו ליברמן, תוספתא כפשוטה, עמ' 445. .