משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · פרק 11 · משנה 11

קונם שני נהנת לאבה ולאביך אם עושה אני על פיך – הנדר הוא מורכב. היא נודרת שאם תעשה לפיו של הבעל⁶³כלומר תכין לו מזון, ראו במשנה ד לעיל. תהיה אסורה לאביה או לאביו. מותר לה לנדור הנאה מאביה או מאביו, והבעל אינו רשאי להפר נדר כזה (לעיל מ"ד). אבל כאן הנדר הוא ממנו. ברור שמותר לו להפר נדר נגדו, לפי ההגדרות במשנה א נדר כזה הוא בבחינת "עינוי נפש" שלו. אבל לכאורה הוא לא יינזק אם הנדר לא יופר. אם "תעשה לפיו" יחול הנדר על אביה, ואין עליה כל מגבלה, אף על פי כן הוא רשאי להפר את הנדר. וכן: שני נהנת לך אם עושה [אני] – נוסף בשוליים. להלכה אין הבעל נפגע, אבל בפועל עלולה היא להימנע מלעשות לפיו, או שהוא אפילו יהסס מלבקש ממנה מזון כדי שלא תחריף את היחסים עם בני משפחתה או עם בני משפחתו. סיכון זה מספיק כדי להפר את הנדר. ניכר בהלכה שמעבר לפגיעה באינטרס של הבעל, ולבחנים המשפטיים, יש חשש מעצמת הנדר. כל הצדדים נוהגים זהירות יתר ונמנעים מהפרת הנדר, זהירות שמבחינה משפטית אולי מופרזת, אך מובנת לאור עצמתו המיסטית של הנדר.

על פי אבא ועל פי אביך – היא נודרת שאם תעשה משהו לאביה או לאביו תהיה מודרת הנאה מבעלה.

הרי זה יפר – היא תסייע לאביה ו"תיאלץ" להימנע מליהנות את בעלה, וכך עלולים האינטרסים של הבעל להיפגע.

לפי הירושלמי משנתנו שנויה במחלוקת ורבי נתן חולק ואומר "לא יפר" (מב ע"ד). הברייתא עצמה מובאת גם בתוספתא (פ"ז ה"ז), אלא שבתוספתא יש חילופי נוסח בשמות החולקים ולא ברור האם משנתנו כרבי נתן או כחכמים. על משנתנו נסובה מחלוקתם של האמוראים: "מפני מה הוא מיפר? חברייא אמרי מפני עינוי נפש שלו. רבי זעירא ורבי הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלה" (ירו', מב ע"ד). זו, כאמור, המחלוקת העקרונית מהו "עינוי נפש" שבמשנה הראשונה בפרק.

המשנה מקבילה בסגנונה למשנה ד לעיל, והמשנה הבאה קרובה בעניינה למשנה ג לעיל ("אני נהנה לבריות" שבמ"ג מקביל ל"נטולה מן היהודים" שבמשנה הבאה). זו תופעה ספרותית מיוחדת שאיננו יודעים מה עומד מאחוריה, להוציא את ההערכה שארבע המשניות נערכו ביד אחת.