משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · פרק 3 · משנה 10

הנודר משובתי שבת – השבת ושמירתה היו סמל מובהק של עם ישראל. נכרים המתארים את העם מדגישים את שמירת השבת כמאפיין בולט של עם מוזר זה⁷⁸ראו במבוא למסכת שבת. . ואכן, רק עם ישראל שמר את השבת, עד שהופיעה הנצרות ואימצה מרכיב זה של ההוויה הדתית, ומאוחר יותר הסבה אותו ליום ראשון כדי להפגין את התרחקותה מהיהדות.

אסור בישראל ואסור בכותים – מי שנדר מ"שומרי שבת" אסור ביהודים ובשומרונים, שאף הם שומרי שבת. בכל המקורות, כולל אלו המשמיצים את השומרונים, הם לא נחשדו באי שמירת שבת. הבבלי שואל: הרי יש נכרים השומרים שבת (לא ע"א). ייתכן שהבבלי הכיר קבוצות כאלה, אך דומה שהשאלה בעיקרה תאורטית.

מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותים – שום נחשב למאכל מובהק המסייע לכוח גברא ולהולדת ילדים. שומרי השבת רגילים היו לקיים יחסי משפחה בשבת, שכן ביום מנוחה זה היה לשני בני הזוג פנאי, ושני בני הזוג שהו יחד באווירה הנלבבת של היום הקדוש. קיום יחסי אישות בשבת מופיע כמרכיב בסדר היום הרגיל של השבת (ראו המבוא למסכת שבת). אחת מהתקנות הקדומות המיוחסות לעזרא היא "שיהו אוכלין שום בלילי שבתות שהוא מכניס אהבה ומוציא תאוה" (ירו', מגילה פ"ד ה"א, עה ע"א). ספק אם אכן יש לתיאור המוצע קשר לעזרא, אבל המימרה מייצגת את המציאות ואת עמדתם של חכמים המצדדים בה. הם בעד אהבה, אך מסתייגים מהתאווה. את עמדתם המפורשת מביעים חכמים במימרה "תלמידי חכמים אין משמשין מטותיהן אלא בלילי רביעיות ובלילי שבתות"⁷⁹רות רבה, ו ב (לרנר, עמ' 160). לא ברור אם הדבר קשור לחשש מהכשפים בלילי רביעי, חשש שהשאיר אנשים בביתם ואפשר את הזוגיות המשפחתית. , על כן המליצו חכמים על אכילת שום. יש להניח שה"המלצה" משקפת את הנוהג המקובל ברחוב היהודי, ולא המליצו חכמים במקרה זה אלא על המצוי.

לעומת זאת החסידים, שהחמירו בהלכות שבת, אסרו גם בעילה בשבת (בבלי, נידה לח ע"א)⁸⁰לחסידים יש עמדה הלכתית שונה מעט מזו של חכמים, ראו ספראי, משנת חסידים. , כדי שלא לטמא את היום הקדוש בתאוות אנוש, וגם בכך עסקנו במבוא לשבת.

עדות נוספת לקשר שבין אכילת שום ושבת יש במשנה להלן: "רבי יוסי בנו⁸¹בנו של רבי יהודה, כפי שנראה בפירושנו למשנה להלן. אומר קונם שום שאני טועם עד שיהא שבת, אינו אסור עד לילי שבת, שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאוכל שום" (פ"ח מ"ו). לפי רבי יהודה יש לפרש את הנדר על פי הקשרו. מי שנודר משום עד שבת מתכוון לאכול שום בשבת לפני שיקיים יחסי אישות, על כן הנדר חל רק עד ערב שבת.

הביטוי "אוכלי שום" ככינוי ליהודים מראה עד כמה היה קיום יחסי אישות חלק בלתי נפרד מהשבת אצל היהודים (והשומרונים). בתוספתא: "מאוכלי השום רבי יהודה אוסר אף בכותים" (פ"ב ה"ד). משנתנו היא, אפוא, משנת רבי יהודה. אצלנו ברוב כתבי היד "אסור בכותים", אבל בכתב יד נ "מותר בכותים", וכן פסקו והסבירו הרי"ף והר"ן לסוגייתנו וראשונים נוספים⁸²וראו בעל תוספות יום טוב על אתר. . ברור שלפנינו תיקון, בהשפעת ההלכה המאוחרת יותר שהחמירה ביחס לכותים⁸³אכילת שום נחשבה כעוזרת לפריון, ובחברה היהודית המליצו על יחסי אישות בשבת, ראו במבוא למסכת שבת. .

ומעולי לירושלם אסור בישראל ומותר בכותים – הכותים נבדלים מהיהודים בראש ובראשונה ביחסם לירושלים, על כן "עולי ירושלים" הם רק יהודים. הדברים נאמרים לאחר החורבן. המוני בית ישראל לא עלו עוד לירושלים. אמנם רבים עלו לעיר החרבה, אבל ודאי שלא היה זה עוד סימן מובהק ליהודים, ולא מרכיב קבוע בסדר היום היהודי. עם זאת, ליהודים זיקה לירושלים גם אם בפועל אין היא חלק מסדר יומם.