משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · פרק 8 · משנה 3

עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע – כל אלו לשונות נדר, וכאן לכל הדעות הנדר חל רק עד תחילת הקציר. לפי המשך המשנה, והתוספתא שציטטנו במשנה הקודמת, הכלל פשוט. אם מדובר במשהו שזמנו קבוע, כגון הפסח, הרי שהכוונה לתחילת המועד, ואם אמר "עד פני..." התנאים חולקים בכך, כמו שראינו במשנה הקודמת. אבל אם מדובר בתאריך בלתי מוגדר לכל הדעות הנדר חל רק עד תחילת אותו תאריך, זאת משום שלא סביר שאדם יידור נדר עד תאריך עתידי שאינו ידוע ומוגדר.

זה הכלל כל שזמנו קבוע ואומר עד שיגיע אסור עד שיגיע – זו ההלכה של משנה א.

עד שיהא אסור עד שיצא – זו ההלכה של משנה ב, וראינו בפירושנו לה שניתן לפסק את המשפט או "אמר בלשון 'עד שיהא', אסור עד שיצא", או: "אמר בלשון 'עד שיהא אסור', [אסור] עד שיגיע".

וכל שאין זמנו קבוע – כגון המקרים שבראש משנתנו, בין שאמר עד [שיהא בין שיאמר עד] שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע – הכתוב בסוגריים נשמט בטעות ונוסף בידי המעתיק הראשון.