בש"א יום טבוח וכו'. כתב הר"ב, אצטריך דלא תימא דבהא מודו בית שמאי, ש"ס (דף יז:). וצ"ל דהואיל ומחלוקת זה תלוי במחלוקת הראשון של ב"ש וב"ה, שעדיין לא היו יודעים איך נקבעה הלכה, עד שאח"כ בא בבא בן בוטא כדאיתא בירושלמי (ה"ג, דף י"ב.), משום הכי חש התנא לאשמועינן טעמא דב"ש:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה חגיגה · פרק 2 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מתלבש בכליו. לפי פי' התוספות (יז. ד"ה אין כהן) על פי הירושלמי (ה"ד יב:) פירושו הוא, שלא היה עובד באותו יום כשאר הימים, כדי שלא יצטרך ללבוש השמונה בגדים. הכי מפורש בתוספות ופשוט הוא, אף כי התי"ט קיצר בלשונו, דהא כ"ע ידעי דכ"ג עובד בשמונה בגדים ומבלעדם העבודה פסולה בו:
ומותרין וכו'. קתני לשון רבים, משום דקאי נמי איום טבוח דב"ש הנדחה מאסרו חג מלבד יום טבוח הנדחה משבת שהוא י"ט לכ"ע, זה הוא מ"ש התי"ט, ושלא לצורך הגיה המגיה בדבריו (אבל שנים) במקום ב"ש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f1d1a8a280ac3118b2a97e79ad6530dbccb0c6ad0557d0b6c04ddf946121968b