ואין להקשות הרי משכב בועל נדה כיון דאינו מטמא אדם. ליכא לחייב להמכניסו משום כניסת אדם טמ' למקדש. רק משום מכניס בגדים טמאין. והרי בכה"ג אפי' אם הם אה"ט אין חייב כרת. מכ"ש משכב בועל נדה שאינו רק ראשון. א"כ למה נקט דוקא כותי'. תירץ בתוי"ט דלעולם אמשכבות קאי. ור"ל דאינו חייב מכות מרדות. או כיון דמתני' ר"מ היא. לשיטתי' אזיל דאפי' אהכנס' בגדים חייב כרת. ורמל"מ רצה לתרץ דאמשכב כותית דברישא קאי שהוא אבי אבות. ואם היתה נדה ודאית. הי' הנטמא במשכבה חייב אביאת מקדש. והכא דספיקא הוא פטור. ועיי' פתיחה סי' ד'. ורכ"מ פ"ג מביאת מקדש הי"ז:
קריאה במקור
בועז על משנה נדה · פרק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 16ec4fe057f3d5f98aea2f9e784b9e0fd16747d0aa16a901c78568439ecd883a