רש״ש על משנה עוקצים · פרק 2 · משנה 2

כל הגלעינין. פי' הרע"ב כמו גרעינין. כי אותיות למנ"ר מתחלפות זה בזה עי' ביאור ד"ה (א' ד' א') לרי"ו:

שם ולא מצטרפות. ק"ל דהא תנן בפ"א דערלה מ"ח דגרעינים אסורים בערלה. והתוס' בברכות (ל"ו ריש ע"ב) פי' הטעם משום דפירי נינהו וכ"כ הרא"ש שם. והרשב"א הביאו הטור או"ח ר"ס ר"ב כתב הטעם דמרבינן להו מאת פריו את הטפל לפריו וכ"כ הרא"ש בהל' ערלה סי' ז' ועי' מע"מ. מ"מ בין למר ובין למר קשה דליצטרפו. לפיכך ה"נ עיקר גי' הרא"ש והא"ר דגרסי ומצטרפות. ואולי י"ל הגי' שלפנינו. משום דעל הגרעינין יש כמו חותל והוא הוה השומר. והגרעין הוה כמו שומר ע"ג שומר דלגבי טומאה אינו מצטרף כדאיתא בחולין (קיט ב') והביאו התוי"ט לקמן (מ"ג וד'). אבל לגבי ערלה אסור שומר על גבי שומר כמו הנץ של רמון דלגבי טומאה אינו מצטרף מטע"ז ובערלה אסור כדאיתא בפ"א דערלה מ"ח הובאה בברכות שם ועי"ש בפירש"י. וכ"ז לשיטת הרשב"א. אבל לשיטת התוס' קשה:

תוי"ט ד"ה עצם. והכא לא לגרור את כולה. משמע דר"ל דהכא כ"ע מודו דאפי' לפחות מכפול. ותימה דהא הגמ' בחולין (קי"ט) מייתא הך תוספתא על פלוגתת רב וריו"ח ביש שומר לפחות מכפול או לא וכדמסיק שם רבא דהתוס' מיירי בשומר. ולעד"נ דהתם מה שאמר כזית בשר הכוונה על המוח שבתוכה כדמוכח מהא דרבא וע"ש בפירש"י ולכן כל העצם כמו שהוא נצרך לשמירתו. והכא מיירי בבשר ממש שסביבותיו. ולו אינו נצרך לשמירת העצם שלמעלה ממנו. א"נ יש לחלק ע"ד שחילק הראב"ד בגלעינה שהביאו התוי"ט בדבור הקודם:

ודע דבגמ' שם הגי' אחרים במקום חכמים דבתוספתא ועי' בתוס' שם בד"ה וריו"ח הב':