ברע"ב ד"ה אם רצה כו' ובלא פייס וכ"כ רש"י. המל"מ בפ"ד מהל' תמידין ה"ט נסתפק בדבריו אם הדבר תלוי בדעת הבעלים לתתו לכל כהן שירצה או דכל הקודם זכה ודעתו נוטה לסברא האחרונה. ואישתמיטתיה פירש"י בתמורה (ל"ב) במשנה שכ' דרשאי ליטול דבר מישראל חבירו כדי שיתן עולתו לבן בתו כהן כו'. הרי לפניך שבדעת הבעלים תלוי. אך התוס' שם חלקו עליו דלא מצינו טה"נ זו גבי קרבן. ונ"ל ראיה מקדושין (נ"ג) דיליף שם מקרא דאין חולקין זבחים ומנחות כנגד עופות והרי עופות קרבן יחיד הן ותני דחולקין. ויש לדחות דשם מיירי שלא בררו הבעלים כהן מיוחד אלא הביאום סתמא:
קריאה במקור
רש״ש על משנה יומא · פרק 2 · משנה 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בתוי"ט ד"ה העוקץ כו' וקתני העוקץ בהדיה כו' משום כו'. ל"י למאי הוצרכו לזה הא בפשיטות איכא למימר דלהכי תנן עוקץ משום דגם הוא בשנים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d9ef5eb2a3c50a84ec9dde38e00cf5114abb8a997484ce2e529a27d6acfcbf45