משנה אהלות · פרק 11

הבית שנסדק. טומאה בחוץ. כלים שבפנים טהורין. טומאה בפנים. כלים שבחוץ בית שמאי אומרים עד שיהא בסדק ארבעה טפחים. בית הלל אומרים כל שהוא. רבי יוסי אומר משום בית הלל פותח טפח:

אכסדרה שנסדקה. טומאה בצד זה. כלים שבצד השני טהורים. נתן את רגלו או קנה מלמעלן. עירב את הטומאה. נתן את הקנה בארץ. אינו מביא את הטומאה עד שיהיה גבוה מן הארץ פותח טפח:

סגוס עבה וכופת עבה אינן מביאין את הטומאה עד שיהיו גבוהים מן הארץ פותח טפח. קפולים זו על גבי זו. אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוה מן הארץ פותח טפח. היה אדם נתון שם בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה. ובית הלל אומרים אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה:

היה משקיף בעד החלון והאהיל על קוברי המת. בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה ובית הלל אומרים מביא את הטומאה. ומודים שאם היה לבוש בכליו או שהיו שנים זה על גבי זה. שהם מביאין את הטומאה:

היה מוטל על האסקופה. והאהילו עליו קוברי המת. בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה. ובית הלל אומרים מביא את הטומאה:

הטומאה בבית והאהילו עליו טהורין בית שמאי מטהרין. ובית הלל מטמאין:

כלב שאכל בשר המת. ומת הכלב. ומוטל על האסקופה. ר' מאיר אומר אם יש בצוארו פותח טפח. מביא את הטומאה. ואם לאו אינו מביא את הטומאה. ר' יוסי אומר רואין את הטומאה. מכנגד המשקוף ולפנים. הבית טמא. מכנגד המשקוף ולחוץ. הבית טהור. ר' אליעזר אומר פיו לפנים. הבית טהור. פיו לחוץ. הבית טמא. שהטומאה יוצאת דרך שוליו. רבי יהודה בן בתירה אומר בין כך ובין כך הבית טמא. כמה תשהה במעיו. שלשה ימים מעת לעת. בעופות ובדגים. כדי שתפול לאור ותשרף. דברי ר' שמעון. רבי יהודה בן בתירא אומר. בעופות ובדגים מעת לעת:

החדות שבבית. ומנורה בתוכו. והפרח שלה יוצא. וכפישה נתונה עליו. שאם תנטל המנורה. וכפישה עומדת על פי החדות. בית שמאי אומרים החדות טהור. ומנורה טמאה. בית הלל אומרים אף המנורה טהורה. ומודים שאם תינטל המנורה וכפישה נופלת הכל טמא:

כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות. אפילו עד התהום טהורים. טומאה שם הבית טמא. טומאה בבית. כלים שבכותלי החדות. אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח. טהורים. ואם לאו טמאים. אם היו כותלי החדות רחבים משל בית. בין כך ובין כך טהורים: