אקצור. הוא לשון עתיד, ולכן אילו היו משיבים לו הין, נראה כאילו אומרים לו תקצור, אבל אין במשמעותו עתה, כיון שהוא לא שאל עתה אלא בלשון עתיד, ועיקר שאלתם ותשובתם היתה מפני המינים, שידעו שעתה הם קוצרים אעפ"י שאינו מחרת השבת, משום הכי אומרים לו בפירוש קצור לשון צווי. והיינו טעמא נמי דשנאו בסוף, דמשמע דהיה שואל להם דבר זה בסוף, אע"ג דקופה זו היתה צריכה אחר הקצירה, משום דזו היא עיקר דחיית הבייתוסים, דהשאלות אחרות הם מכשירי הקצירה לבד, ועדיין היו יכולים לומר שהקצירה עצמה לא היו עושים אותה מיד אלא במוצאי שבת, וידוע הוא כי סוף הענין הוא דבר מסויים לזכרון יותר מן האמצע, וסימניך סוף דבר הכל נשמע:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה מנחות · פרק 10 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fc0d70b9c91b386a653276315237878c73248d89c4f91388fdfe2cb0896d8e66