דמו ובשרו ואמוריו אחד. ולכן אם חשב בדם לאכול הבשר חוץ לזמנו פיגל, ולא מבעיא על הבשר אלא אפילו חישב להקטיר אמוריו חוץ לזמנו פיגל, אע"ג דדמו ללבונה דמתרת דאף הם מתירים נינהו, ולפי זה הוי לא זו אף זו ומשום הכי הקדים הבשר לאמורים:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה מנחות · פרק 2 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לאכול אחד מן הסדרים. ה"ה לחלה אחת מן הסדרים דמפגלת כל שני הסדרים לרבנן, ולא נקט כל הסדר אלא לרבותא דר"י, דאפילו כי חשב על כל הסדר אין חבירו נפגל, כן הוכיחו התוספות (דף יג: ד"ה לאכול):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fc0d70b9c91b386a653276315237878c73248d89c4f91388fdfe2cb0896d8e66