המעלה את הקומץ בחוץ. הקשה התי"ט למאן דמפרש ליה על קומץ אחד של שני בזיכי לבונה, דה"ל להקדים אליו שני בזיכין טעונין שני קומצין, ע"כ. ולי נראה דאין זו קושיא, דרצה התנא להזכיר בתחילה כל קומץ יחידי, ומטעם זה נמי אתי שפיר אף למאן דמפרש ליה אקומץ דסולת, אע"ג דהפסיק בזה בין קומצי הלבונה הנזכרים בבבא שלפניה ושלאחריה, דאי לאו הכי יותר שייך להקשות אמאן דמפרש ליה אסולת ממאן דמפרש ליה אלבונה, ומ"ש התי"ט למאן דמפרש ליה אלבונה דא"כ קשה קצת וכו' כמש"ל, לא דק באמרו דא"כ, דאדרבא איפכא מסתברא כמ"ש:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה מנחות · פרק 13 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: fc0d70b9c91b386a653276315237878c73248d89c4f91388fdfe2cb0896d8e66