בירושלם. כתב התי"ט בשם רש"י (בתשובות סי' ק"ע הו"ד בתוס' דף קט. ד"ה לא ישמשו) לאפוקי בנוב וגבעון דמותרים לשמש. פי' בבמות כנוב וגבעון, אם יותרו לעתיד, דהא משבאו לירושלם ונאסרו הבמות לא היה להם עוד היתר כדתנן בפ' י"ד דזבחים (משנה ח'), ומעשה דחוניו בבית שני היה, ונפקא מינה מ"מ לזמן הזה דלא נפסלו מכל וכל, ועוד משום אותם ששמשו לד"א דיכול היה להיות בזמן היתר הבמות, נקט בירושלם לאפוקי בבמות:
מנחות מתחיל בכף ומסיים במם היינו מך, כי הוא דרכו להקריב מנחה כמשאז"ל (דף קד:) על פסוק (ויקרא ב, א) ונפש כי תקריב קרבן מנחה:
סליק מסכת מנחות. מנפשות הנאנחות:
הן תקום ותתגבר על יצרך ברוב כחות.
כי תודה בלב נשבר בזבחים ובמנחות:
מנחות מתחיל בכף ומסיים במם היינו מך, כי הוא דרכו להקריב מנחה כמשאז"ל (דף קד:) על פסוק (ויקרא ב, א) ונפש כי תקריב קרבן מנחה:
סליק מסכת מנחות. מנפשות הנאנחות:
הן תקום ותתגבר על יצרך ברוב כחות.
כי תודה בלב נשבר בזבחים ובמנחות: