רש״ש על משנה ערלה · פרק 3 · משנה 1

ק"ל מ"ט דר"מ במ"א וב'. דנהי דבגד ומלא הסיט חשיבי. הא קי"ל ביו"ד סי' ק"א ס"ב לענין חה"ל דאינה בטלה. דדוקא באיסור מחמת עצמה אבל לא בנאסרה מפני בליעת איסור. והטעם מפני שהאיסור עצמו א"ר להתכבד. והכא נמי אמרינן בירושל' סממנין בסממנין בטלין במאתים. מי צבעים במ"צ בטלין ברוב ועי' ב"ק (ק"א). ובמ"ג ק"ל לפי' הרמב"ם דאתיא אפילו כרבנן וכ"מ פשטא דמתני'. (ובירוש' אית דתני לה בשם ר"מ ואית דל"ת לה בשם ר"מ) מ"ט דרבנן דמודו בהא וטעם הרמב"ם לפי שלא נתן בהם הכתוב שיעור תמוה דא"כ אפילו בכ"ש נמי. ועי' ביבמות (פ"א ב') דחתיכה של חטאת טמאה עולה בק"א. והגר"א ז"ל ביו"ד סי' ק"י סס"ג כ' הטעם משום דבר שבמנין ג"כ תמוה דהא רבנן ל"ל דבר שבמנין (וכה"ג הקשה הפ"ח סי' ק"ב סק"ח על גי' הכ"מ ופירושו בהרמב"ם ספ"ו מהל' מע"ש) ועוד דא"כ אמאי פליגי במ"א וב'. לכן נלע"ד דחדא קושיא מתורצת בחברתה והוא דכ"ע ל"פ בזה דמלא הסיט חשיב ולא בטיל. ובב"י יו"ד סי' רצ"ט הביא בשם הסמ"ג דחוטי חשיבי ולא בטלי ושכך הם דברי הרמב"ם (ובפרט לפי מאי דמוקמינן בשלהי תמורה בציפרתא ע"ש בפירש"י) ולהכי במ"ג ל"פ רבנן והא דקאמרי א"מ אלא ו' דברים בלבד דמשמע דתו ליכא. (עי' ב"י ר"ס ק"י ויתישב לך) כי פליגי במ"א וב' דהתם אין איסורין מחמת עצמן. ועי' בב"י ר"ס ק"א שהביא דעת אבי"ה דאפילו אין איסורו מ"ע לא בטיל. והרווחנו בזה דפלוגתא דתנאי הוא ונכון בס"ד:

עי' בתור"ע אות ט"ו מה שהביא מתוס' ב"ק. ולענ"ד דבברכות (ל"ח) מדמה הגמרא ברכת הנהנין להא דאין סופגין את המ' כו' אלא כו' ולמד מזה דדובשא דתמרי מברכינן עליה שהנ"ב. ואפ"ה אמרי' שם (ל"ט) מיא דסילקא כסילקא כו' וע"כ צריך לחלק כמ"ש הרא"ש שם דע"י בישול נכנס טעם הפירות במים כו' ע"ש. וה"ה לענין ערלה כיוצא בו. והב"י סי' ר"ב כתב ע"ד הרא"ש הנ"ל דה"ה אם שראן במים ועי' ט"ז שם: