תוספות רבי עקיבא איגר על משנה נדרים · פרק 10 · משנה 6

[אות סב] הרע"ב ד"ה אשה שהקנו כו'. דהיינו יבמתו. אף דמיירי בעבד בה מאמר מ"מ ע"י השמים קנה לעצמו:

[אות סד] בתוי"ט ד"ה רבי יהושע כו'. דהויא כארוסה ומפר בשותפות ע"כ. או דסבר ג"כ כר"א דמאמר קונה קנין גמור אלא דבב' יבמין לא מצי מיפר כיון דיש לאחרים רשות בה דיכול לפטרה בגט וכדברי רע"ק וקיבל דבריו ר"י בב' יבמין כמו שא"ל עקיבא דבריך בב' יבמין (הר"ן):

[אות סה] שם תוי"ט ד"ה אבל לא כו'. שאין ברירה. ואפילו שניהם א"י להפר דכיון דבשעת הפרתן אין ברור לנו מי הוא אישה אין הפרתן כלום דרחמנא אמר אישה יקימנו ואישה יפרנו דבעי' שיהא ידוע בשעת הפרה. עכ"ל הר"ן. והיינו אי טעמא דר"י דיש זיקה כמ"ש הרע"ב. אבל לאידך טעמא שכתבנו דלפי המסקנא דמוקמי' במאמר י"ל דגם ר"י סבר דמאמר קונה ק"ג וטעמא דבב' אינם יכולין להפר היינו מטעמא דיש רשות אחרים עליה וכמ"ש הר"ן להדיא ובאמת לא ידעתי אמאי נקט הר"ן בפשיטות במתני' בטעמא דר"י דא"כ הא אף דנקט לה בטעמא דלאחד מיפר משום דיש זיקה וכדס"ל להש"ס מעיקרא. הא גם לה"ט י"ל דטעמא דר"י מטעם דיש רשות אחרים עליה כמו דאמרינן לטעמא דמאמר. ואולי י"ל דהר"ן נקט לה לטעם הפשוט דלה"ט דיש זיקה ממילא מדינא א"י להפר מטעם א"ב וכדפרכי' בפשיטות על ר"א נהי דיש זיקה אין ברירה:

[אות סג] בר"ב סד"ה אין היבמה כו'. והלכה כר"ע. והר"ן מסופק אם אב יכול להפר דכמאן דליתיה לארוס דמי (ונתרוקנה רשות לאב) או דמ"מ אינו מצי מפר: